ביקורת ספרותית על מתנות החתונה מאת שמעון אדף
ספר בסדר

---

בנערותי הייתי מופקד מדי פעם על פרוייקטים קולינריים כשאורחים היו מוזמנים. אהבתי לאלתר ולשחק עם טעמים וזה עבד מבחינת משפחתי. באחת הפעמים הייתי מופקד על הקומפוט, בהיותי ילד של שנות השמונים לא היה בכך דבר מוזר והפירות הקיץ הנכמשים במקרר השתלבו יפה עם פירות ההדר שהנצו על העצים בגינה. הוספתי מיני תבלינים והסיר גדש ריחות מזמינים, אבל ברגע שהגיעו האורחים הרגשתי שזה לא מספיק שמשהו חסר, משהו שלא עשו בקומפוט, משהו שיתן לא קיק נוסף והוספתי סודה לשתייה. את קריאתה המאוכזבת של אימי "אבל למה???" בעוד הסיר גועש ופולט תכולתו אל הכיריים אני זוכר עד היום.

עם הסיפור האיזוטרי הזה אפשר להתחיל ביקורות על הרבה ספרים. ספרים בהם הסופרים רצו לתת משהו קצת מעבר לסיפור הרגיל אם כדי לרגש או אם כדי לקשט אותו מעט יותר והקדיחו את התבשיל. למען האמת הוא רק חלקית מתאים לכאן כי אני לא חושב שאלו היו המניעים של אדף כשכתב את הספר הזה. אין לי מושג מה עבר בראשו אני פשוט יודע שזה לא עבר אלי.

החלק הראשון של הספר ( לא כולל השיר ) הוא סיפור קלאסי ישראלי על החיים בזבל בעיירת פיתוח שהכל מתערבל לקראת אסון. הוא כל כך קלאסי שללא הכתיבה המיוחדת של אדף לא הייתי מאמין שזה ספר שלו. כנראה גם הוא לא כי בנקודה מסויימת הוא משליך את הסיפור הצידה ופוצח בסדרה של סיפורי מדב שמלטפים את הסיפור הראשון ממרחק של קרני אור של כוכבים מתים.

זה מסוג הספרים שאני קורא להם WTF. אני שמח שהם קיימים, צריכים לאתגר מדי פעם את המבנה הסיפורי המקובע שאנו רגילים אליו. נדיר שאני אוהב אותם ועוד יותר נדיר שאני מבין אותם.
זה הספר השמיני של אדף שאני קורא . קראתי את שתי הטרילוגיות שלו ( וגם בואו הן לא באמת טרילוגיות ) ואת פנים צרובות חמה. אני מכיר את סגנונו ומבין שאני לא מבין הכל ( הרבה ) . בפתיחה של מוקס נוקס, לדוגמא, הרגשתי שהוא יורה עלי מילים כמו מכונת כדורי טניס, אבל שם יכולתי לו והמילים פגשו את תודעתי, פה הלכתי לגמרי לאיבוד. עדיין, גם בספר הזה, אדף מצליח מתוך פיתולי המילים וערפולי העלילה ליידות ברקים למוחי הקורא ולשתול בו רעיונות – סוג של בריאה מחשבתית וכשזה קורה יש הבזק של פליאה וזו כנראה גם הסיבה שאמשיך לקרוא אותו .

בשלב מסויים של הקריאה היה ניתן ממש להרגיש את קול צקצוק הלשון ואת קול הסופר לוחש לי : בשביל מה אתה קורא את זה ? לא בשביל קוראים כמוך הוא נכתב . אתה ממילא לא אמור להבין וסתם תזלה את הספר בביקורתך.
יש ספרים או סופרים, לדוגמא בורחס, שאני מבין שאין לי עדיין ( ואולי לא יהיה לי ) את המפתח לתיבת האוצרות שלהם.

יש שלוש ביקורות על הספר באתר והן מסקרנות וטובות . שלושתן אומרות יחסית אותו דבר אבל כל אחת מביאה זווית אחרת של התבוננות בו . מבחינתי הביקורת של נצחיה הכי קרובה להרגשתי.

העטיפה והאיורים בראש החלקים יפייפיים. אני לא מקנא בעורך של הספר . אני אקרא עוד אדף בעתיד, אבל אתן לזמן לרווח ביננו מעט.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על מתנות החתונה