ביקורת ספרותית על מתנות החתונה מאת שמעון אדף

---

זה מה שכתבתי בסקירה על הספר "קילומטר ויומיים לפני השקיעה": "כשסופר יוצא מנקודת הנחה שהעלילה היא לא מה שחשוב, התוצאה בדרך כלל אינה קריאה ואינה טובה. לעומת זאת כשכותב ספרי מתח בלשיים מגיע למסקנה שהרצח הוא לא מה שחשוב - יוצאים דברים טובים מאוד".
הספר הזה אינו ספר מתח בלשי.



=====

טוב, צריך להגיד עוד משהו. כי זה בכל זאת שמעון אדף.
שמעון אדף הוא דמות ייחודית בכתיבה הישראלית. או בכתיבה בכלל. הספרים שלו לא דומים לשום דבר אחר. הם גם לא ממש דומים זה לזה, אבל בכל זאת ישנם כמה מאפיינים השייכים לכולם. או לפחות לכל אותם אלה שאני קראתי. החלקים הצפויים הם מארג של תרבות יהודית, אלמנטים קבליים, מוזיקה אלטרנטיבית, ישראל "השניה", זו של עיירות הפיתוח ומאחורי הקלעים, ועירוב מטריד בין מציאות ופנטזיה. יש מי שזה מתאים לו, יש מי שפחות, וזה בסדר גמור. כנראה לרוב הקוראים זה לא מתאים, ולכן אדף נשאר סופר שוליים, כמו המוזיקה שהוא מחבב.

כך גם בספר הזה. אישית אהבתי חלק אחד של הספר, זה המספר על סלי החי אצל אמו לאחר גירושיו מיוליה.
את שאר החלקים, חשוב לומר, לא הבנתי. אולי הם טובים, אין לי מושג. אני לא הבנתי אותם בכלל. לא אכפת לי גבולות הז'אנר, גבולות הזמן והמרחב, שילוב סגנונות או ניסיונות ספרותיים. מבחינתי זה ככה: יש סיפור, או שאין.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מתנות החתונה