הספר הזה הוא ספר על משמעות הזמן.
זמן שאוזל ממש כמו קומביין שקוצר שדה שיבולים.
הזמן הזה סובב את הקורא כמו מערבולת רוח.
זמן שלא עוצר מלכת ומשנה את כולם: לשונם, הוויתם, דעותיהם, בגרותם, מגוריהם,
וגם בעיקר משמעותם במשפחה: תפקידם, תפקודם.
הזמן שדורס ומאיין את הילדות של יותם המספר, אִיוּן שמשביח כל כך את כתיבתו והבנתו את העולם שסביב.
השנים שחולפות מנגד, סוג של זמן שאול, מונצחות בתמונות שבאלבום, וסבתא מרים שאומרת לכל מי שהיה עוצר על ידה "בלי לרגיש הוא עובר".
הזמן הנושב כמו בריזה על האנשים = העלים הנדים ברוח על עץ שענפיו באדמה, שורשיו באוויר
ולמרגלותיו תפוח שהרקיב וצימח עץ חדש.
מזמן לא קראתי ספר פואטי כל כך. לכל מילה משמעות (לא סתם מקדיש ברבש דיון שלם לחמץ ולמצה...).
זו יצירה שהיא בבחינת ממתק יקר, שגם אם יש ב 224 עמודיה תיאורים מכבירי פרטים, אין בה מילה מיותרת.
רוצו לקרוא!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
