"הספרייה היא הרבה יותר מסתם ספרים. ספריות הן רשתות הצלה שנועדו
לתפוס את אלה מאיתנו שעלולים ליפול בין הכיסאות"
כשבחרתי לקרוא את הספר הזה, ראיתי בו הבטחה גדולה, והוא אכן התחיל נהדר.
ג'ון, רווקה בת 28 היא ספרנית המבלה את כל ימיה בין כותלי הספרייה.
אין לה חיי חברה, ולא תחביבים למעט הקריאה, ואף פעם לא הייתה בזוגיות.
היא שקטה, מופנמת, חסרת ביטחון, והספרייה משמשת לה עוגן ומקלט להעביר בו את ימיה חסרי הריגוש.
כך מתנהלים להם חייה בעצלתיים עד שנופל דבר!
הידיעה כי הספרייה המיתולוגית עומדת להיסגר, מרסקת את עולמה של ג'ון
ואת עולמם של הקוראים הקבועים שראו במקום בית שני.
והם מחליטים להילחם!
עד לפה אהבתי הספר ואת המסר של הסופרת עד כמה אהבת הקריאה היא נדבך מרכזי לאוהבי הקריאה,
שהם לעיתים אנשים בודדים, או כאלה המעדיפים את הלבד כדי לטמון עצמם בין הספרים.
ואני יכולה להעיד שתקופות מסוימות בחיי מצאתי מפלט במילה הכתובה.
המשכתי לקרוא...עד שהתחלתי להרגיש שהעלילה אינה מתפתחת,
והסופרת קצת 'נתקעה' בסצנה של איום הסגירה, והפסיק להיות לי מעניין.
כל דף העברתי בעצלתיים כמו חייה האפרוריים של ג'ון :)
אז הגעתי לעמוד 160 ופרשתי מרצון.
(לבעלי הסבלנות ממליצה להמשיך :))













