ביקורת ספרותית על הספרייה האחרונה מאת פריה סמפסון
ספר מעולה

---

''ספריות הן לא רק מקומות מלאים בספרים.הן מקומות שבהם ילד בן שמונה יכול לגלות את פלאי העולם, ואישה בודדה בת 80 יכולה לפגוש אנשים.הן מקומות שקטים שבהם נערה מתבגרת יכולה להכין שיעורים, ומהגרת טריה יכולה למצוא קהילה חדשה להשתייך אליה. ספריות הן מקומות שבהם כל אדם בעולם יכול להרגיש מוגן ולקבל גישה למידע שיעשיר אותו''(עמ' 253, הספריה האחרונה) כשקראתי את הפיסקה הזאת, בכיתי את חיי באמצע צום יום כיפור. קראתי את הספר מההתחלה עד הסוף, כבר התחלתי יום לפני הצום, וכל מה שיש לי לומר על הספר הזה מתגמד על האיכות שבו, הוא ספר מתורגם, אבל הוא מרגש כל-כך. הסיפור מגולל את סיפורה של ג'ון עוזרת ספרנית בשכונה בצ'לקוט ככל הנראה בבריטניה, בת 28 יתומה מאם שהייתה הספרנית, הורישה לה את הכול, ואת אהבת הספרים, היא רצתה להיות כמוה, למרות שהרגישה רגשי אשמה שהיא לא מספיק אמיצה, או חברותית כילדה בגיל היסודי הייתה ילדה מאוד בודדה מעולם היא לא הסתכנה למען משהו. יום אחד מחליטים העירייה לסגור את הספריה הקטנה של העיר, הם מאיימים עליה בפיטורין ברגע שתשתתף במחאה, כדי לשמור על הספריה, היא לא יודעת מה לעשות? האם להצטרף או לא? וגם דיאלוגים מיוחדים על מהותה של הספריה, והתפקיד בחייה של הדמויות. הרגשתי שאני טובעת בדמותה של ג'ון בהחלט אני עובדת בספריות ויודעת מה היא מרגישה, תחושת הבדידות האין סופית, לפעמים אני מרגישה שלא קל לי להסתדר בחברה ועם ספרים אני מסתדרת יותר, כך מרגישה ג'ון גם כאשר ניסתה לפתוח את ליבה לאלכס והיה לה מאוד קשה, היא פחדה מדחייה, כך גם לי קשה להיפתח אז עולם הספרים פשוט מהווה בעיני מקום מפלט, אני חושבת שהספר ממש המחיש את המטרה שלו ואת התחושות האלה שאני חשה כל יום, זה היה ספר כל-כך מיוחד ליום כיפור, בכיתי, ואני לרוב מאופקת, מעולם לא בכיתי כמו שבכיתי בספר הזה, אין ספק שזה עשה לי את החג, ממליצה לכולם לכל אוהבי ספר וגם לאלה שלא, 5 כוכבים ואולי אפילו יותר.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על הספרייה האחרונה