#
צעירה עם חרדה חברתית והתנהגות צעירה לגילה חיה לבד בקהילה כפרית כלשהי. אין לה קרובי משפחה, אין לה חברים. היא מעולם לא עזבה את הבית. לא חוותה זוגיות. היא מתפרנסת בערך מעבודה של עוזרת-ספרנית שירשה מאמה, שהיתה ספרנית בספרייה המוזנחת והמתפוררת בעיירה. שעות הפנאי שלה מוקדשות לניקיון הבית המלא פיצ'פקעס שנשאר כמו שהיה בזמן שאמה חיה ולקריאה בפעם המאה של קלאסיקות ידועות. לא קראנו את זה כבר?

מה שהעסיק

לפעמים יש דברים שמבאסים מאוד בזמן אמת, אבל לאחר תקופה ובדיעבד מתברר שהם מספקים לך אחלה סיפור והרבה הזדמנויות לספר אותו. ככה קרה לנו עם החופשה בלונדון שתיזמנו בצורה אומללה למדי בזמן שביתה של הרכבת התחתית הנודעת, הלא היא הטיוב. כן, מלחמות קורות בארץ, אבל בארצות אחרות יש שביתות שמשבשות סדרי עולם, ועכשיו תנסו להתנייד בעיר שהיא בגודל הגליל העליון והתחתון גם יחד עם עוד עשרה מיליון בני אדם שרוצים גם הם ל

אמרתי שאין שום סיבה הגיונית לקנות ספר קריאה חדש. עם קצת סבלנות כל ספר יגיע לספריית הרחוב או לספרייה הציבורית שעליה אנחנו מנויים בתשלום. בתשלום - כי הספרייה במועצה שלנו קטנה יותר מדי, ואנחנו הולכים לספרייה היפהפיה של המועצה המקומית אפרת. ואז היות ואנחנו לא תושבי המועצה המקומית כבר אין לנו פריבילגיה למינוי בחינם ואנחנו משלמים. בעיני זה לגמרי לגיטימי - לשלם כמה מאות שקלים על שירות השאלה שיש בו מלאי ג

''ספריות הן לא רק מקומות מלאים בספרים.הן מקומות שבהם ילד בן שמונה יכול לגלות את פלאי העולם, ואישה בודדה בת 80 יכולה לפגוש אנשים.הן מקומות שקטים שבהם נערה מתבגרת יכולה להכין שיעורים, ומהגרת טריה יכולה למצוא קהילה חדשה להשתייך אליה. ספריות הן מקומות שבהם כל אדם בעולם יכול להרגיש מוגן ולקבל גישה למידע שיעשיר אותו''(עמ' 253, הס<mark>פריה</mark> האחרונה) כשקראתי את הפיסקה הזאת, בכיתי את חיי באמצע צום יום כיפור. ק

סיפור מקסים ונוגע ללב על זכרון שמתעתע באדם, צרוב לו בדם, מאחורי עיניו ובמח הקדמי.
ליבי מרגישה כי כל החיים שהכירה עד אותו רגע התהפכו עליה, החבר עזב ואיתו העבודה שלה כיוון שעבדה איתו, אין לה היכן לגור ומה עכשיו?
והנה קשיש נחמד פונה אליה בזכרון שמהבהב לו שנים, על בחורה ג'ינג'ית כמוה, סטודנטית לאומנות שפגש אי שם לפני שישים שנה באותו קו בדיוק , קו 88.
הסיפור נוגע לליבי בלב ובנשמה ומכיוון שזמנה פנוי

ג'ון היא עוזרת ספרנית בספרייה קטנה ושכוחת אל באנגליה.
אמא שלה היתה הספרנית המיתולוגית של המקום ואחרי מותה ג'ון נכנסה לנעליים של אמא והמשיכה בעבודתה. היא השתמשה בספרייה כדרך לברוח מהעולם. היא ביישנית, סגורה והספרייה עם קוראיה היא כל עולמה.
יום אחד היא מתבשרת שהספרייה נמצאת בסכנת סגירה.
הדבר מתחיל רצף של אירועים שישנו לעד את חייה.

אהבתי מאוד את יאור הספרייה, מטלות היום יום, הקוראים והאהבה שנ