אמרתי שאין שום סיבה הגיונית לקנות ספר קריאה חדש. עם קצת סבלנות כל ספר יגיע לספריית הרחוב או לספרייה הציבורית שעליה אנחנו מנויים בתשלום. בתשלום - כי הספרייה במועצה שלנו קטנה יותר מדי, ואנחנו הולכים לספרייה היפהפיה של המועצה המקומית אפרת. ואז היות ואנחנו לא תושבי המועצה המקומית כבר אין לנו פריבילגיה למינוי בחינם ואנחנו משלמים. בעיני זה לגמרי לגיטימי - לשלם כמה מאות שקלים על שירות השאלה שיש בו מלאי גדול ומתחדש של ספרים, וגם אופציה של השאלה עצמית דרך המחשב, כך שלא מעלילים עלינו קנסות בגין ספרים שלא הוחזרו אבל שלא אנחנו שאלנו. לא משנה.
והנה מצאתי את עצמי בחנות ספרים ירוקה למשעי, רוכשת ספר קריאה חדש. על מה ולמה? העילה היא העלמה, הלא היא בתי החיילת שמגיעה הביתה לקראת שבת ואז אין לה מה לקרוא. היא בררנית בחומר הקריאה שלה, מאות הספרים בבית לא מתאימים לה, שעות הספרייה לא תואמות את שעות החופשה שלה ועל המצאי בספריית הרחוב היא מערמת את האף. מחפשת משהו קליל אך לא טפשי, וזה משהו שקשה למצוא. הלכנו שתינו לחנות, שם מכרה שלה עובדת כמוכרת ואחרי דין ודברים ארוך והרבה חיפושים מצאנו ספר. הידעתם שבחנות, מתחת לדלפק של "הכי פופולריים" יש מדפים שלמים של "כמעט הכי פופולריים"? לא משנה. העיקר מצאה, שילמנו טבין ותקילין, אבל מה לא נעשה בשביל שתהיה לבחורה תעסוקה בשבת? אמנם קצת אירוני לקנות בחנות ספר שמדבר על ספרייה, אבל מה היינו עושים בחיים האלה בלי אירוניה?
לקח לה פחות משבת. היא אהבה מאוד את הספר, ולקראת אחר הצהרים כבר סיימה אותו ובעיית השעמום חזרה לקדמותה כאילו לא היה כאן ספר כלל. ובכל זאת הרכישה היתה שווה בשביל אותם 75% מהשבת שהצליחה למלא. עברו שבת נוספת, ועוד אחת, ובסוף התגברתי על הסלידה מכריכה שעליה דמות אישה חתוכה, ולקחתי את הספר לידיים שלי.
ג'ון, רווקה מופנמת בת עשרים ושמונה, נושאת בתפקיד החשוב של עוזרת לספרנית בספריה המקומית בכפר הבריטי צ'ילקוט. חוץ מזה אין לה הרבה בחייה, רק הדירה והספרים והחפצים שירשה מאמא שלה שנפטרה שנתיים קודם לכן, החנות הקבועה שבה היא קונה אוכל מוכן, והשכנה שהיתה חברה של אמא שלה וממשיכה משום מה לשמור על קשר. הייתם חושבים שהחיים של ג'ון די שקטים ומשעממים ככה, בלי לימודים, בלי חברים, בלי בן זוג, בלי בילויים או תחביבים, אבל לה טוב ככה, היא והספרים. והקשיש שמבקש עזרה במייל, וגברת ב' שלוקחת ספרים רק כדי לתעב אותם אחר כך, וכל המבקרים הקבועים של הספרייה. כל האידיליה הזאת נגמרת ברגע שמגלים שהמועצה עושה קיצוצים והספרייה של צ'ילקוט היא אחת משש ספריות שעתידות להיסגר עקב בעיות תקציביות וחוסר רווחיות לציבור ולהחליף אותה בספרייה ניידת שתגיע אחת לשבוע או שבועיים ותשאיל ספרים לאנשים. מכאן אני חושבת שאתם יכולים לנחש את המשך העלילה, אני ניחשתי. לא היה דבר אחד מפתיע או מיוחד בספר הזה, כולל עצם הבחירה לכתוב ספר על דמות שנורא אוהבת ספרים ועל מוסד שאולי כבר עבר זמנו, אבל כל מהותו היא ספרים.
בקיצור, אגדת קיטש שאין בה הרבה עקביות או היגיון או תפיסת מציאות, מתובלת בהרבה שמות של ספרים ובבדיחה אחת טובה עם "גאווה ודעה קדומה וזומבים".
