הספר מעניין ומרתק,הסגנון שוטף והקריאה חוייתית.
מעניק תובנות לגבי החיים ביפן,השונות הגדולה כל כך מהמערב וקודים של כבוד.
לא ברור לי עד כמה הוא רלוונטי כיום, חלו שינויים רבים באורח החשיבה.
גדל דור חדש ומודרני,מכור לגאדג'טים והיי טקי.
היפנים גם הבינו שלא כל העולם יכול להתאים עצמו לחשיבתם-למשל בתחום העסקי בו נתינת כרטיס ביקור בצורה לא נכונה יכולה למוטט עסקת ענק.
אבל כספר הנותן הצצה מרתקת ממי שחיתה שם שנים-בהחלט מומלץ.

שפרה הורן בלתה 5 שנים בעקבות עבודתו של בעלה. חוויות רבות עברו עליה כשהיא גרה ועובדת בתוך העם הזה, עליו העידה יפנית אחת:
"המעיים של היפנים ארוכים במטר מבני מעיהם של הזרים. אי לכך, בשר בקר המגיע מארצות הברית אינו מתאים לבית-עיכולו של היפני..."
הורן ממשיכה ומסכמת על מה ששמעה על היפנים: עובדות אלה מבטאות את שטיפת-המוח התמידית לה נתונים תושבי יפן, שטיפת המוח המסבירה להם כי הם מיוחדים ושונים מכל הגזעים האחרים שעל-פני כדור-הארץ. שונים לא רק בתרבותם, במסורתם, במנהגיהם, באורח החיים שלהם ובאמונתם, אלא גם בפיסיולוגיה של גופם. היפנים הם בני גזע מיוחד, יוצא-דופן, שאין דומה לו, ומכאן נובע גם סוד הצלחתם.
הפסקה דלעיל יכולה היתה לסכם את כל הספר, אך הקריאה בספר המרתק הזה מביאה לפנינו עדות על אומה החיה כביכול בכוכב אחר. מנהגי אומה זו כל כך מיוחדים, שזר, גם זר הנמצא שם זמן רב, מתקשה ללמוד, להבין, להפנים וליישם.
היפנים כל כך שונים מכל מה שאנו מכירים שגם לאחר קריאת הספר אני מקבלים רק עדות מרתקת, אם כי מוגבלת, למורכבות של העם הזה, עם שלא יודע לומר "אני אוהב אותך", עם שאומר "כן", אבל מתכוון ל"אני מקשיב לך, לא בהכרח מסכים". על אמירת "לא" אין כמעט מה לדבר, לא שאין דבר כזה חוסר הסכמה.
אם נפנה למנהגי הטיפוח, הבישום, הניקיון, המיניות וכך הלאה, נגלה שיש בהם דברים משונים לא פחות, למשל, מין גלוי ופורנוגרפיה בוטה, אבל אסור להראות שיער ערווה. נו, יצקצקו הטהרנים.
אם הספר יצא כשניים וחצי עשורים אחורה מסקירה זו, מעניין לאילו קיצוניות נגיע היום עם המהפכה הסלולארית. כבר אז היפנים הראו את חיבתם הבלתי ניתנת לכיבוש בכל הנוגע לחידושים אלקטרוניים, כך שמכשירים חדישים יחסית, שנקנו אך לאחרונה, מוצאים עצמם בחדרי האשפה לכל דורש ומפנים מקומם למכשירים חדישים עוד יותר.
גם הנקודה היהודית לא יוצאת חסרה בסיפורה של כת המקויה, בהערצה של היפנים את היהודים, למרות הידע השואף לאפס בכל הנוגע לישראל.
בסה"כ ספר כתוב היטב, זורם, לא מסתכל על העם המיוחד הזה מגבוה ובעל רצון כן ללמוד על מסתריו, ואלה רבים.

ספרה של שפרה הורן הוא ספר חביב. הוא מספק הצצה לנעשה ביפן, אל החברה היפנית והרגלי החיים שם כפי שחוותה אותם הכותבת בשהותה בשליחות ביפן. אולם למי שמתעניין (כמוני) בחברה ובתרבות היפנית (המסורתית והמודרנית), ספר זה ודאי שאינו מספיק. הספר מספק רק נגיעות קלות במגוון של נושאים וטוב שיש גם ספרים אחרים העוסקים בנושא. למי שלא ממש מתעניין בנושאים אלו לעומק ורוצה להסתפק בחוויותיה האישית של המחברת, הספר יכול לספק חוויית קריאה של כמה שעות.

3 כוכבים בסולם גורן.

בתור מדריך טיולים ממש מעולה.(ונראה לי שזאת היתה הכוונה).
הרבה דברים שלא ידעתי על היפנים (רובם מזעזים לטעמי) ---עכשיו ברורים לי. הכתיבה מעניינת, יש בה גם לא מעט הומור, בקיצור : תודה!

סקירה אנתרופולוגית משעשעת/מזעזעת אודות חברה מסורתית וסופר מודרנית. שתי האסכולות מערפלות ומתעתעות אחת את השניה כאשר הן חיות בכפיפה אחת ויפאן היא הדוגמא הטובה ביותר לקיטוב החזק הזה. הספר נכתב מנקודת מבט ישראלית, פרובינציאלית ותמימה מעט ומכך מצליח לעורר קצת הלם, השתאות וגם התפעלות. הפרקים קצרים ובלתי תלויים והקריאה די מעניינת. התמונה המצטיירת של חברת העתיד הזו היא של מעצמה טכנולוגית אדירה שהעיסוק בטקסי המסורת,(שברובה פאגנית), בשעות הפנאי המעטות שנותרו לנתיניה השבטיים (המוברגים אחד אחד למכונה הסוציו-טכנולוגית המשומנת והיעילה) - מהווה צורך, איזון ותרפיה נפשיים עמוקים עבורם.

שיפרה הורן התגוררה ביפן והיא מספרת על המוזרויות של העם הזה, מנהגים, מאכלים, מתנות. ספר מעולה למי שאוהב תרבויות שונות. עורר לי את המחשבה איך אנחנו נראים בפני העולם עם החגים והמנהגים שלנו. תרבות שונה וזה יפה.

יותר משהספר הזה מספק הצצה לעולם של תרבות יפן, הוא מספק הצצה לעולם של אשת-שגריר שנמצאת על התפר בין הכרת תרבות אחרת ובין הכרה של תרבות ישראל לתרבות האחרת. דווקא הפרקים שמספרים על שיעורי הערית ועל החוויות מבית השגרירות מעניינים ומשכנעים יותר.

הפרקים המספרים על הווי ותרבות יפנית מעניינים מאוד, אבל יש בהם משהו קצת שטוח, כתיבה כמעט-מקומונית, ולפחות לא בכל המקרים השתכנעתי שהכותבת אכן חוותה את הדברים מיד ראשונה.

בנוסף, חסר לי מאוד שלא נכתב שום דבר על התרבות העשירה של אומנויות לחימה ושל ריפוי מסורתי ביפן - דברים אשר הגיעו למערב והשפיעו מאוד על תפיסות העולם כאן. נראה שהמידוק הוא יותר בסנסציוני ופחות באפשרויות הרוחניות שתרבות יפן מציעה. מצד שני, יתכן ואלו הדברים אליהם נחשפה הכותבת כאשר היתה שם.

קולח וזורם, נחמד לקרוא, אבל לא הייתי מסתמכת על ספר זה כעל עדות יחידה או מייצגת של תרבות יפן, והייתי מסייגת את שמו כ"החוויה היפנית של שפרה הורן".

בגב הכריכה מנוסחות שאלות על מוזרויות יפניות שהמענה להן מובטח בגוף הספר, אותו כתבה שפרה הורן לאחר שהות של מספר שנים ביפן. הספר מחולק לפרקים-פרקים, כשכל פרק מציג אנקדוטה אחרת מהחיים ביפן, מהסוג שישראלי שגלה ליפן מספר לחבריו הסקרנים עם חזרתו.
באופן בלתי נמנע, תוכנו של הספר מרתק ממש, מהסיבה הפשוטה שהתרבות היפנית מפילה ברשתה כמעט כל קורא, לא כל שכן חובבי עמים וטיולים. מי שמחפש איכויות ספרותיות, עדיף לו שיקרא את מאיר שלו - השפה כאן דלילה ומדוברת ותכליתה היא אחת (ואותה היא בהחלט מקיימת) לחשוף את מיטב המוזרויות היפניות וההגיון העומד מאחוריהן.

הספר נכתב ע"י שפרה הורן שבילתה חמש שנים מחייה ביפן ועל אותם שנים היא כותבת. מעניין לקרוא סקירה של החיים ביפן דרך עיניים מערביות. ספר נחמד למתעניינים בחיים במזרח הרחוק ותו לא.