“שפרה הורן בלתה 5 שנים בעקבות עבודתו של בעלה. חוויות רבות עברו עליה כשהיא גרה ועובדת בתוך העם הזה, עליו העידה יפנית אחת:
"המעיים של היפנים ארוכים במטר מבני מעיהם של הזרים. אי לכך, בשר בקר המגיע מארצות הברית אינו מתאים לבית-עיכולו של היפני..."
הורן ממשיכה ומסכמת על מה ששמעה על היפנים: עובדות אלה מבטאות את שטיפת-המוח התמידית לה נתונים תושבי יפן, שטיפת המוח המסבירה להם כי הם מיוחדים ושונים מכל הגזעים האחרים שעל-פני כדור-הארץ. שונים לא רק בתרבותם, במסורתם, במנהגיהם, באורח החיים שלהם ובאמונתם, אלא גם בפיסיולוגיה של גופם. היפנים הם בני גזע מיוחד, יוצא-דופן, שאין דומה לו, ומכאן נובע גם סוד הצלחתם.
הפסקה דלעיל יכולה היתה לסכם את כל הספר, אך הקריאה בספר המרתק הזה מביאה לפנינו עדות על אומה החיה כביכול בכוכב אחר. מנהגי אומה זו כל כך מיוחדים, שזר, גם זר הנמצא שם זמן רב, מתקשה ללמוד, להבין, להפנים וליישם.
היפנים כל כך שונים מכל מה שאנו מכירים שגם לאחר קריאת הספר אני מקבלים רק עדות מרתקת, אם כי מוגבלת, למורכבות של העם הזה, עם שלא יודע לומר "אני אוהב אותך", עם שאומר "כן", אבל מתכוון ל"אני מקשיב לך, לא בהכרח מסכים". על אמירת "לא" אין כמעט מה לדבר, לא שאין דבר כזה חוסר הסכמה.
אם נפנה למנהגי הטיפוח, הבישום, הניקיון, המיניות וכך הלאה, נגלה שיש בהם דברים משונים לא פחות, למשל, מין גלוי ופורנוגרפיה בוטה, אבל אסור להראות שיער ערווה. נו, יצקצקו הטהרנים.
אם הספר יצא כשניים וחצי עשורים אחורה מסקירה זו, מעניין לאילו קיצוניות נגיע היום עם המהפכה הסלולארית. כבר אז היפנים הראו את חיבתם הבלתי ניתנת לכיבוש בכל הנוגע לחידושים אלקטרוניים, כך שמכשירים חדישים יחסית, שנקנו אך לאחרונה, מוצאים עצמם בחדרי האשפה לכל דורש ומפנים מקומם למכשירים חדישים עוד יותר.
גם הנקודה היהודית לא יוצאת חסרה בסיפורה של כת המקויה, בהערצה של היפנים את היהודים, למרות הידע השואף לאפס בכל הנוגע לישראל.
בסה"כ ספר כתוב היטב, זורם, לא מסתכל על העם המיוחד הזה מגבוה ובעל רצון כן ללמוד על מסתריו, ואלה רבים.”
