ביקורת ספרותית על מעשה תמר מאת שלומית אברמסון
ספר בסדר

---

דילמת הפרת חוק, כאמצעי להשגת צדק

ימים קשים עוברים עלי, תחושה קשה שלבטח מלווה את כולנו. אני מתקשה לקרוא ספרים, קושי המבטא אווירת נכאים בהוויה הישראלית העכשווית, המעלה סמני שאלה ממשיים לגבי עתידנו.

לעתים בכאוס הזה, אני מחפש מפלט, בסוגיה מקראית המשליכה על הוויה האנושית העכשווית, כמו הדוגמה מלפני מספר חודשים, בשעה שהכנתי הרצאה על רות המואביה, שכלוחמת צדק, בקשה לקבל את זכויותיה, להתחתן עם הקרוב לה, כגאולת האישה, ולהשיב את אדמת החותנת שלה נעמי. לצורך כך בהיעדר ברירה, היא יצאה לגורן לפתות את בעז, כאחרונת הזונות. סיפור תנכ"י שמתכתב עם סיפור נורא אחר, של תמר, שהיה מגיע לה להתחתן עם אחיו של בעלה שנפטר, אבל מה לעשות ויהודה האב, בצדק, חשב שתמר, אלמנה שחורה, כזאת שהורגת מטפורית את בעליה, גורמת להם נחאס. היא התקוממה מול התיוג הנורא ויצאה להשיג זרע – מהות החיים מבחינתה, ישר מיהודה, באמצעות העובדה שהתחפשה לזונה על אם הדרך.

היא לקחה סיכון מטורף, משום שמעשה של זנות וגילוי עריות, היה עלול להוביל לשרפתה על המוקד. וואו איזה אומץ, אבל בעוד מועד היא דאגה לשמור ראיות שהאב הוא לא אחר מיהודה, כמו סלפי בימינו.... התנ"ך, למרות החטאים שעשתה, למרות הטבואים ששברה, אוהב אותה, משום שהיא האישה שמהשושלת שלה נולד מואב ובהמשך דוד.

אני ככלל אוהב מנהגות, הלוחמות על העקרונות שלהן ושלנו, יש להן אינטליגנציה, יותר משוכללת ומורכבת מרוב הגברים ששמים את עצמם בעמדת מנהיגות, שלא פעם מאופיינת באלימות, ובחוסר רגישות ואינטליגנציה. רוצים הוכחה, תחשבו על הקרב שמתחולל בימים אלה, בו מנהיגים המבקשים מהפכה גברית שוביניסטית בעיקרה. מולן ניצבות נשים, שהפכו למייצגות האמת והחופש שלנו, ומעל הכל הן מייצגות נחישות וכוח לעמוד על צדקת הדרך.

מסיבה זאת החלטתי לקרוא את מעשה תמר, של שלומית אברמסון, המספר על תמר, מנקודת מבט מעניינת האישה והנשים, אותן מעמידה אברמסון במרכז הסיפור, לצורך כך היא מאפשרת לנו הצצה לאוהל הנשים, בו מתנהלים החיים והסיפורים של אלה שהתנ"ך לא פעם נוהג להזכיר אותן כדרך אגב, או כדמיות משנה לעולם הגברים הדומיננטי המאפיין לרוב את ספורי המקרא.

בכך אברמסון, ממש לא מקורית, היא בעצם כותבת גרסה עברית לספרה של אניטה דיאמנט, האוהל האדום, שנכתב בשנות ה- 90, ברוח הכתיבה הפנמיסטית, על דינה, בת יעקב, השייכת לאותו אוהל נשים כתמר, הכלה של יהודה בנו של יעקב. הספר שהוא בקטגוריה של רומן היסטורי, כלל לא צמוד לעובדות ההיסטוריות הבסיסיות, והתובנות בו, מנוסחות בצורה שטוחה ולא משכנעת.

כך ספרה של אברמסון, שאומנם כתוב בצורה יפה, אך לא קשור לטקסט התנכ"י, כמו העובדה שאת דינה, היא מציגה כצעירה אדומת שער ומופקרת, שבחרה להתחבר לכוהנות העשתורת, שהיו ידועות בזנות הפולחנית שלהן. היא רומזת על הסודות, שאפפו את אוהל הנשים כמו העלמות יוסף, שהושלך לבור על ידי אחיו. אברמסון, לא מפתחת את משמעות הסיפור, התוצאה ספר דל בעלילתו, ומשעמם במרבית חלקיו, ומחמיץ את העיקר, מהי תמר, בסופו של דבר, גיבורה שעל מנת להשיג צדק מבחינתה, או זרע–אמצעי להמשכיות החיים ולמשמעות, ולשם כך, היא הפרה את החוק וחוצה טבוואים חמורים. מהסיבות האלה הספר של אברמסון, מאכזב, משום שבסופו, כלל לא קבלתי תשובות ונשארתי בתחושה סתמית.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מעשה תמר