• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מאת מריון צימר-בריידלי

הביקורת של אדם

תמונה של אדם
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מאת מריון צימר-בריידלי

הביקורת של אדם

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אדם
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2000
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/19
ביקורות על ערפילי אבלון
הבאה
dindin
לפני 15 שנים

“הספר מרתק ומקסים, קראתי אותו ברצף, לא יכולתי להניח את הספר בצד. פעם ראשונה שקראתי ספר של הסופרת הזו,”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•3 דקות קריאה

את סיפורי המלך ארתור שהם חלק בולט מאוד בפולקלור האנגלי כולנו מכירים (אבירי השולחן העגול, מרלין הקוסם, החרב אקסקליבר שתקועה באבן, החיפושים אחר הגביע הקדוש) ויחד עם זאת אני וכנראה גם רוב האנשים לא יודעים את סיפורו המלא של ארתור מלידתו ועד מותו והאנשים הסובבים את שלטונו. הספר מביא את הסיפור בצורה מעמיקה ונתן לי ידע רב בנושא ולפי בדיקה שערכתי גם רובו של הסיפור מדוייק לספרות המקור, מאמין שכל אחד שרוצה ללמוד על התחום יכול לעשות זאת בקלות בזכות הספר וממש "לחיות" את התקופה של אנגליה של ימי הבניים. בסיפור הארוך שכאן (832 עמודים) מוצגת נקודת המבט הנשית- של איגרין אמו של ארתור, מורגיין לה פיי אחותו הכוהנת, דודתו מורגאוס, גבירת האגם הקסום ויויאן וכמובן אשתו המלכה גווינביר. על אף שמציגים את הספר כפמיניסיטי לא הרגשתי זאת בכלל בזכות כתיבה טובה ושכן הדמויות הנשיות אכן היו הכוח המניע מאחורי מרבית העלילה, כלל לא הורגש שמאלצים את הקורא להתמקד בדמויות הנשיות באופן מאולץ וכן היה מקום מכובד ודומיננתי לדמויות הגבריות בסיפור כמו של ארתור, אותר, לנסלוט, גלהאד, מורדרד, המרלין ומלכי בריטניה.

הספר עוסק בהרחבה רבה בנושאי המלכות של אנגליה ומי יעלה לכס המלך, ראשית מתואר מסעו הארוך של ארתור אל השלטון וברגע שהוא הופך למלך משימתו החשובה ביותר היא להעמיד יורש שיחליף אותו לאחר מותו. לאורך כל הספר מתנהל קונפליקט דתי עמוק בין הנצרות שמתבססת כדת המרכזית באירופה לבין דתות עובדי האלילים ששלטו באנגליה לאורך מאות שנים. הסוגייה שאיתה הדמויות נתקלו היא מהי הדרך הנכונה ללכת בה, מהו חטא, האם יש לתת לדתות אחרות להתקיים ולאל של מי יש להתפלל. ארתור צריך להכריע למי מבין יועציו הוא מקשיב, לכמרים הקיצוניים שרוב הממלכה תומכת בהם או לכוהנות והדרואידים שעזרו לו לעלות לשלטון. האי אבלון שמשמש כמרכז הדתי לאותם עובדי אלילים מתואר כמקום קסום ועתיר ידע ובאופן כללי היחס לקסם בסיפור הוא מורכב: הוא נמצא בלב אגם שניתן להגיע אליו רק באמצעות ספינה שנעה בערפילים, תחילה מתואר השימוש רק "בראות", סוג של חיזיונות העתיד אותן הדמויות מקבלות ובהמשך אנו גם נחשפים לפיות, דרקון, מלאכים, שיקויים וכלים קסומים כמו החרב והגביע הקדוש.

היחסים הבין אישים שבחצר המלוכה תופסים חלק נכבד מהעלילה; ארתור אינו מצליח להעמיד יורש חוקי עם המלכה והנוצרית האדוקה גווינביר שמאוהבת בחברו ואבירו של המלך, לנסלוט, והמלך אף מאשר את הרומן ביניהם (ואף נרמז שהמלך עצמו אוהב את לנסלוט!) בעוד הבן הממזר של ארתור מורדרד מאחותו מורגיין (שדומה מאוד ללנסלוט וכולם חושבים שהוא בנו ממורגיין ולא של ארתור) זומם להפילו מהשלטון בשם אבלון ביחד עם מורגיין שהיא אחת מהדמויות הקרובות ביותר לארתור. זמן מלכותו של ארתור מאופיין בניצחונות על האויבים של אנגליה מבחוץ ותקופת שלום ממושכת שכתוצאה מכך תביא גם למפלתו של ארתור לאור זאת שאבירים מתפזרים ואף נלחמים אחד בשני לאחר סכסוכים פנימיים בינם לבין עצמם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של גלית
גלית
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של Pulp_Fiction
Pulp_Fiction
תמונה של חני
חני
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אור שהם
אור שהם
תמונה של ערגה
ערגה
16קוראים|גיל ממוצע54|50%נשים

על המבקר

תמונה של אדם

אדם

ותיק
חבר מזה 12 שנים
70 ביקורות•545 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•הסטוריה - כללי
תמונה של אדם
אדם
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות70
לייקים שקיבל545
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות11ספרות מתורגמת10הסטוריה - כללי 6

דיון על הביקורת

4 תגובות
Braveheart
Braveheart•לפני 3 שנים

אם אהבת את זה בטח גם תאהב את "בית היער"

זה הסיפור שלפני ערפילי אבלון
חני
חני •לפני 3 שנים

מדהים איך אני אף פעם לא אשבע מכל

העולם הזה. ההיסטוריה עם הדמויות הללו הם חלק נכבד מהסקרנות שלי לאורך השנים. אם אני יכולה לבחור שתי דמויות אהובות ביותר אז זה מרלין הקוסם, וגם ורובין הוד. תודה שהבאת אדם
ערגה
ערגה•לפני 3 שנים

הו ספר נהדר!

yaelhar
yaelhar•לפני 3 שנים

יפה.

התלהבתי פחות ממך.
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אדם

חטוף

חטוף

אלי שרעבי

הספר הנמכר ביותר בשפה העיברית ולדעתי חובה לקריאה לכל ישראלי, במיוחד לצעירים לפני הגיוס לצה"ל כדי להמחיש על מה נלחמת המדינה ומה יקרה אם לא נעמוד על המשמר כמו שלא עמדנו ב- 07.10 בדרום. דווקא עכשיו כשנראה שהמלחמה הסתיימה הספר מעניק נקודת מבט שלא מועברת בתקשורת ואפילו לא בראיונות של החוזרים מהשבי, זה פשוט לא אפשרי להסביר זאת בזמן מועט. הספר מכניס אותנו לתוך עולמו של אלי שרעבי, גם אם בצורה מאוד מצומצמת למה שקרה בזמן החטיפה ובשבי, לאיך זה לחיות בתוך מנהרות טרור עם מחבלים, לאיך ניתן לשרוד בתנאי רעב קשה ובחוסר ידיעה על מה שקורה בחוץ והאם הקרובים אליך בכלל בחיים. אלי שרעבי הוא אדם מאוד אינטלגנטי ורהוט וזכיתי לפגוש אותו בחתימה על הספר ביחד עם אחיו ולראות בעצמי כיצד נראה גיבור. בספר מגלים כיצד הוא פעל בחוכמה מול המחבלים וכיצד עזר לחברים שהיו ביחד עמו לשרוד את התופת. התחלתי וסיימתי לקרוא את הספר תוך שעות בודדות ואני בטוח שאקרא אותו שוב בעתיד כאשר החלק שהשפיע עלי ביותר הוא ההבנה שלו שאשתו ובנותיו נרצחו מיד לאחר שנלקח, שורות בודדות עם מספר מילים מועט ועם מסר כל כך חזק שהרגשתי שהייתי עם אלי בחדר כאשר הבין את הבשורה הקשה מכל. רציתי לצטט חלק אחר שהתרחש זמן קצר לפני כן (וממש עמוד קודם לכן) על הנסיעה של אלי ואוהד בן עמי ברכב של הצלב האדום: "אוהד שואל את פליסיטי [מהצלב האדום] בקול סדוק: תגידי איפה הייתם? היא שותקת. גם הנהג שותק. שנה וארבעה חודשים, ממשיך אוהד, שנה וארבעה חודשים לא ראינו אתכם, לא שמענו מכם, לא דאגתם לנו, לא הגעתם לבקר. איפה הייתם?... לא נתנו לנו להגיע אליכם היא אומרת בשקט."

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•אדם
צומת סואץ

צומת סואץ

מייקל דוראן

פעם ראשונה שאני שם לב לשוני הקיצוני בשם הספר בין הגרסה באנגלית: Ike's Gamble- America's Rise to Dominance in the Middle East לגרסה בעברית: צומת סואץ- מבצע קדש והתפנית האמריקנית במזרח התיכון. שני השמות אינם מתאימים לספר שכן הספר אינו מתאר את הדומיננטיות של ארה"ב במזרח התיכון אלא להפך, הוא מתאר את הכישלון המהדהד של מדיניות החוץ של הנשיא אייזנהאואר והוא גם לא באמת מתאר את מבצע קדש כמו שמצופה, למעשה משבר סואץ מתואר בקצרה רק בפרק הלפני האחרון בספר. גם הכריכה של הספר עצמו מטעה שכן למרות שבן גוריון מופיע עליה, הוא אינו דמות דומיננטית בספרו של מייקל דוראן, הרבה יותר הגיוני היה להציג את וינסטון צ'רצ'יל או את אנטוני איידן.

הספר מתאר את המדיניות העיוורת של משרד החוץ האמריקאי כלפי המזרח התיכון בשנות ה- 50 כאשר הם ממש העריצו את גמאל נאצר, רודן אכזר שהיו לו תכונות דומות מאוד לאדולף היטלר, מתוך התקווה שיתמוך במערב ופעלו בכל דרך אפשרית כנגד בעלות בריתם הגדולות בריטניה וצרפת. הם התעלמו מרטוריקה אנטי מערבית במשך שנים, מחלו לו על כך שקנה נשק מהסובייטים ופירק את ברית ההגנה של "הנדבך הצפוני" אותה בריטניה וארה"ב בנו במאמץ רב. האמריקאים הכריחו את בריטניה לסגת מבסיסיהם בתעלת סואץ ואיפשרו למצרים לבצע הלאמה בכוח של התעלה ולחסום אותה למסחר בפני ישראל, ואף פעלו אקטיבית לניצחון מצרים במלחמה. בנוגע לישראל נראה שממש הדיפלומטים האמריקאים חשו עוינות הגובלת באנטישמיות וראו במדינה היהודית מכשול בדרך לתמיכת מדינות ערב בברית נאט"ו כנגד ברה"מ. הסוף המר שבו לברית המועצות השפעה רבה במזרח התיכון, הממשלות הפרו מערביות קורסות ונאצר הוא גיבור העולם הערבי היא תוצאה ישירה של המדיניות האמריקאית, יש ללמוד ממנה כדי שלעולם לא תחזור על עצמה.

לפני שנה•
★★★★★
•אדם
אימפריה

אימפריה

ניל פרגוסון

כיצד אנשים זוכרים אימפריה? כמעצמה עולמית מתקדמת או כמערכת אלימה שדיכאה עמים כבושים? זו שאלה מורכבת והתשובה כנראה שזוכרים אימפריה לפי העמדה שלנו כיום, כאשר אנו נוטים לשכוח שמה שמקובל ולא מקובל כיום שונה מאוד ממה שהיה מקובל בעבר. הסופר ניל פרגוסון מציג את האימפריה הבריטית מראשיתה ועד (כמעט) סופה ולא חוסך בביקורת עליה, על אף תרומתה הרבה לעולם. הוא מתחיל בשאלה הפשוטה למה דווקא בריטניה הפכה לשליטת הימים, אימפריה שהשמש לא שוקעת בה ומתפרסת על כל היבשות. יש לכך תשובות מגוונות אבל מה שחוזר בקרב רבים מהחוקרים הוא האמונה הבריטית בחירות ובזכות לקניין אישי, התמיכה בשוק חופשי ודמוקרטיה, פיתוח המדע והטכנולוגיה, האמונה הדתית והשפה האנגלית אותן הם הפיצו בעולם וברצון להרפתקה שגרמה לבריטים רבים לעבור לעולם החדש.

הוא ממשיך בלנתח את היחסים של בריטניה עם המושבות השונות שלה: ארה"ב, הודו, קנדה, אוסטרליה ואפריקה וכיצד מיליוני בריטים מיישבים את המושבות החדשות תוך בניית ערים ויבוא התרבות, הכלכלה, שיטת הממשל והדת האירופית לתושבים הילידים. צריך לציין כמובן את העובדה שלעיתים קרובות הדבר היה קטלני למקומיים שגורשו, נהרגו ואף נמכרו לעבדות תוך ניצול המשאבים המקומיים לטובת בריטניה, אך הדבר רווח בכל האימפריות כאשר הבריטים עוד היו המתונים ביותר מבין האירופאים. הבריטים גם היו אלו אשר ביטלו את העבדות בזכות כוחם הצבאי וממניעים דתיים. האימפריה הייתה גוף שהכיל עמים רבים והם שיתפו פעולה כנגד יריבים אכזריים בשני מלחמות עולם ובסכסוכים רבים אחרים. למרות מה שחושבים כיום, האימפריה לא התפרקה בגלל מאבקי עצמאות של עמים ילידים, אלא כי בריטניה נתנה את כל מאמציה על מנת להביס את הנאצים והפשיסטים, במחיר הכלכלי והצבאי של האימפריה שלה. יש הרואים את סופה המוחלט של האימפריה עם משבר סואץ (מבצע קדש) אבל לדעתי לפחות, בריטניה החזירה את כבודה האבוד עם מלחמת פוקלנד, ולאחר עשור עמדה בגאווה ביחד עם ארה"ב כאשר נפלה חומת ברלין והעולם הקומוניסטי התפרק.

לפני שנה•
★★★★★
•אדם
השקעות לעצלנים

השקעות לעצלנים

תמיר מנדובסקי

עזבו הכל וקראו את הספר הזה, לא כי מדובר בספרות משובחת אלא כי מדובר על העתיד הכלכלי שלנו, שאף אחד לא לימד אותנו עליו. ההבדל בין אדם שמשקיע בשוק ההון לאדם שאינו משקיע הוא שהאדם שלא משקיע משלם על האדם שכן משקיע. הספר לא מציע פתרון קסם, הוא מלמד להבין את שוק ההון ואת הדרך הפשוטה ביותר להרוויח לטווח הרחוק, מינימום מאמץ וסיכון עם הסבר פשוט שכל אחד יצליח להבין. לא משנה באיזה גיל תקראו אותו, אתם תצטערו שלא קראתם אותו קודם לכן והתחלתם לדאוג לעתיד שלכם מוקדם יותר בחיים.

לפני שנה•
★★★★★
•אדם
הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית

הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית

שלום בוגוסלבסקי

פעם ראשונה שהשתתפתי בפרויקט מימון המונים- ועוד לספר מצויין מאת שלום בוגוסלבקי, אותו הכרתי בזכות הכתיבה המרתקת שלו בטווייטר על מלחמת רוסיה-אוקראינה. המסקנה העיקרית שלי מהקריאה היא שאנחנו כמעט ולא יודעים דבר על ההיסטוריה היהודית, וזאת באופן מכוון על ידי היהודים עצמם, בין אם מדובר בתנועה הציונית שרצתה להציג רק את ההיסטוריה המתאימה לגישת "היהודי החדש" של ארץ ישראל ובין אם זה בקהילות הדתיות, שלדעת רבים מהן, בין חורבן בית המקדש השני ובין בוא המשיח בעתיד אין באמת היסטוריה יהודית, כמה שזה לא נכון! למעשה כל ההיסטוריה של העם שלנו שאנחנו מכירים היא של היהדות של עד תחילת תקופת הגלות, ומסוף המאה ה- 19 ועד להיום. לאור זאת הספר לא עוסק במדינת ישראל, לא בציונות (פרט לחובבי ציון), לא בשואה ובאופן כללי לא בהיסטוריה היהודית שכבר מוכרת לכולנו.

במה כן הספר עוסק? ובכן התשובה היא בשם הארוך מאוד של הספר: בסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור של מזרח אירופה היהודית. למה דווקא מזרח אירופה? כי שלושה רבעים מהעם היהודי התגורר שם, היא הייתה המרכז היהודי מהמאה ה-15 ועד אמצע המאה ה-20. יהדות העיר וורשה הייתה גדולה יותר מכל יהדות צרפת, יהדות העיר אודסה הייתה בסדר גודל של כל יהדות צפון אפריקה, מקורם של יהדות יבשת אמריקה והמדינות דוברות האנגלית הוא מהגירה ממזרח אירופה. למעשה הסיבה העיקרית להגירה יהודית ממקום למקום היא חוסר סובלנות מצד השלטון והעם שבו חיו היהודים, הם גורשו מספרד, פורטוגל, צרפת ואנגליה, ולאחר מספר מאות שנים גורשו מכל מדינות האיסלם, האחרים ברחו מאירופה, והאחרונים (בתקווה שלא יהיו עוד הגירות) נמלטו מהגוש הסובייטי כשהוא התפרק סופית. אבל דווקא במזרח אירופה הם נשארו במשך מאות שנים, על אף האלימות נגדם (כמו שהייתה בכל מקום) ואף שגשגו בשטחי ממלכה בשם "האיחוד הפולני-ליטאי" שכיום מחולק בין פולין, אוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה ואחרות. היהודים הצליחו להתפרנס ולהתקדם כלכלית דווקא במקומות הפחות מפותחים, וזאת שגם בערים הם הוגבלו לאזורים מאוד ספציפיים, ומשם הוקמו העיירות היהודיות שלימים יקראו "שטעטל". לימים כאשר רוסיה, אוסטריה ופרוסיה יחלקו את פולין-ליטא ביניהם יווצר אזור "תחום המושב" שרק בו הרוסים יאפשרו להיהודים לחיות.

בעוד אנחנו חושבים שהיהודי לרוב היה רופא, בנקאי או משפטן, בפועל התפקיד הנפוץ של היהודים היה ברמן, שהיה אחראי על האלכוהול של האצילים המקומיים. למעשה העיסוק העקרי של היהודים הייתה חכירה של עסקי האצילים ולמעשה היו ביניהם יחסים כלכליים רחבים מאוד לאורך מאות שנים. הם סחרו עם כל תושבי האזור וניהלו שרשראות אספקה דרך הקהילות היהודיות בכל אירופה ושטחי האימפריה העות'מאנית. היהודים ניהלו בכל עיר מעיין מועצת עיר יהודיות אוטונומית וקיבלו החלטות בקנה מידה שלא יתואר למי שלא הכיר את התקופה ההיסטורית. תפקד אף סוג של פרלמנט יהודי, "ועד ארבעת הארצות" שהוא ככל הנראה הגוף השלטוני היהודי הכי משמעותי מתקופת הסנהדרין ועד הקמת מוסדות התנועה הציונית. הם היו אחראים לאיסוף ותשלום המיסים למדינה ועם השנים לקחו על עצמם מגוון תפקידים. היהודים השתתפו באופן פעיל במלחמות השונות באזור ואף התלבשו באופן מהודר בהתאם למעמד שהצליחו להידמות לו, שונים לגמרי מהתפיסה של היהודי החלש והעני שרווחה במאה ה-20. גם מסתבר שהתנועות העיקריות ביהדות שאנחנו מכירים היום: חילונים, ציונים, חרדים, רפורמים ועוד הן כולן קבוצות מודרניות של היהדות שהחלו להופיע באותו הזמן לקראת המאה ה-19. בעצם היהודים היום הם תוצאה של מה שקרה איתם ולהם במזרח אירופה לאורך כל אותם שנים, וראוי בהחלט שנדע ונלמד על כך.

לפני שנה•
★★★★★
•אדם
מולדת התקווה

מולדת התקווה

וילפרד מ' מקליי

סקירה היסטורית של ארצות הברית של אמריקה, או לפחות ניסיון לספר את סיפורה של האומה החשובה בעולם ב- 500 עמודים בלבד. עד היום אין עוד אומה שנוסדה על בסיס עקרונות החירות ולא על בסיס דת או לאומיות אתנית ונדירות הן המדינות בעולם שהוקמו ונשארו עד היום עם שלטון דמוקרטי (ארה"ב וישראל הן חברות בולטות ברשימה זו). הסופר וילפרד מ' מקליי הוא פטריוט אמריקאי ולא מנסה להסתיר זאת, שכן יש הרבה במה להתגאות בתרבות והמורשת האמריקאית ולצד זאת גם להכיר בעובדה שהיו כשלים וטעויות במהלך דרכה של ארה"ב כמו העבדות, מלחמת האזרחים, היחס למיעוטים בעבר ועוד.

ארה"ב הייתה לפורצת דרך בעולם מיסודה כאשר נלחמה וניצחה במלחמה מול האימפריה הבריטית, עם כינון המשטר הדמוקרטי המודרני והפרדת הרשויות, נעשתה לאיחוד של 50 מדינות ששומרות על אוטונומיה ומרכיבות יחדיו את השלם, מתן האפשרות להגירה מכלל העולם, מתן האפשרות לזרמים ודתות שונות להתקיים במקביל, שמירה על חופש הדעה, הביטוי ועיתונות חופשית, סילוק הקולוניאליזם מהיבשות האמריקאיות עם דוקטרינת מונרו, הובלת העולם בפיתוח המדע, תעשייה, מסחר, תרבות, זכויות אדם, התייצבות מול מדינות הרוע: גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית, יפן האימפריאלית, ברית המועצות, סין, צפון קוריאה הקומוניסטיות והאיסלאם הקיצוני, הקמת חבר הלאומים והאו"ם, הקמת נאט"ו ורבים נוספים.

בספר יש התמקדות באישים אמריקאים בולטים, פוליטיקאים ובדגש על נשיאי ארה"ב: ג'ורג' וושינגטון, אלכסנדר המילטון, ג'ון אדמס, תומאס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין, ג'יימס מונרו, אברהם לינקולן, תאודור רוזוולט, וודרו וילסון, הנרי פורד, פרנקלין דלאנו רוזוולט, דאגלס מקארתור, הארי טרומן, ג'ון קנדי, מרטין לוטר קינג, דווייט אייזנהאואר, ריצ'רד ניקסון, הנרי קיסינג'ר, רונלד רייגן והרשימה היא אינסופית.

במציאות שאנו חיים בה היום ורואים סטודנטים באוניברסיטאות המובילות בעולם שורפים את דגלי ארה"ב וישראל ומעודדים ארגוני טרור ואנטישמיות, חשוב לזכור שהם מיעוט זניח באומה שהיא עדיין מגדלור לעולם והספר המרתק הנ"ל יתן לכם פרספקטיבה מקיפה על הנס שהוא ארה"ב.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אדם
אפוקליפסה אף פעם

אפוקליפסה אף פעם

מייקל שלנברגר

ללא ספק ספר עם שם מאיים מאוד איך מי שלא ירתע ממנו צפוי לזכות בידע חיוני שכמעט ולא ימצא באף מקור אחר. נתחיל במה שאולי מתבקש- המחבר הוא פעיל סביבה לשעבר שאינו מכחיש שינויי אקלים ואת השפעת האדם על הסביבה. יחד עם זאת הוא מציג את הטעויות הרבות של פעילי האקלים ואת הפגיעה הקשה שלהם בהתפתחויות החברה האנושית כאשר ההשפעה שלהם על שימור הסביבה היא אפסית. הספר מתחיל בביטול הטענה שלעולם יש עוד זמן מוגבל שבו ניתן למנוע את ההתחממות הגלובלית- לאורך עשרות השנים האחרונות התבשרנו על מאות נבואות זעם על "סוף העולם" והמשותף לכולן- אף אחת לא התגשמה עד כה, תמיד ימצאו מדענים חדשים שיתנו תחזית חדשה אשר אינה מבוססת על ראיות מוצקות, שאם לא נשנה את אורח חיינו במיידית אסון כזה או אחר יפגע בנו. הוא נותן המון דוגמאות על אסונות טבע למיניהם שהתרחשו עוד לפני המהפכה התעשייתית והטכנולוגית ומוכיחה שאינן תוצאה משימוש מואץ במשאבי כדור הארץ.

חלק משמעותי מוקדש לדלקים ואנרגיה- הירוקים שקוראים למעבר לאנרגיה מתחדשת מתעלמים מהעובדה שמדובר בתהליך יקר באופן קיצוני עם תפוקת אנרגיה נמוכה ולא אמינה בעוד הם מתעלמים ואף מתנגדים לשימוש באנרגיה גרעינית שהיא בטוחה, זולה יותר בטווח הארוך ונקייה לחלוטין. הדרישה לעבור לאנרגיה ירוקה היא מכלל העולם, גם ממדינות מפותחות אשר מבוססות על דלקי מאובנים וגם ממדינות מתפתחות אשר מבוססות על דלק מזהם מאוד של שריפת עצים (רוב אפריקה אשר תשמור על הסביבה יותר במעבר לדלקי מאובנים מאשר בהשקעה לא ריאלית בבניית אנרגיה מתחדשת). הסביבתנים מונעים מהמדינות החלשות לעבור את ההליך התיעוש הנחוץ כל כך לחיזוק כלכלת המדינה לרמה שבה תוכל לשקול ולהרשות לעצמה מעבר לאנרגיה חלופית. עוד דנים בנושא הפלסטיק שמואשם במוות של המון בעלי חיים, אכן קיימת פגיעה בעולם החי אך חשוב לזכור שהפלסטיק החליף את השימוש של האדם במוצרים מן עולם החי שלא למטרות מזון. אנחנו כבר לא צדים בעלי חיים על מנת להשתמש בהם ליצירת מוצרים, ביגוד ומכשירים שונים כאשר אלו מיוצרים מפלסטיק וחמרים סינטטים, כמות הרג בעלי החיים ירדה דרסטית בזכות התחליפים הזולים שהחברה מייצרת.

הספר עוד מתאר את הצביעות של המפורסמים אשר לכאורה דואגים לאקלים, הפוליטיקאים הסביבתנים והרווחים שלהם ממשבר האקלים, האם צימחונות מועילה לשמירה על בעלי החיים (היא לא), שריפת יערות ושטחי החקלאות ועתיד האנושות והסביבה. מומלץ מאוד לבוא בראש פתוח!

לפני שנתיים•
★★★★★
•אדם
מבוא לכלכלה אוסטרית

מבוא לכלכלה אוסטרית

תומס ס. טיילור

כאשר עולם הכלכלה מבוסס על נוסחאות מתמטיות וסטטיסטיקה מגיעה האסכולה האוסטרית הטוענת שכלכלה היא לא מדע מדויק אלא תחום המושפע מאנשים ולכן לא ניתן לחישוב. הם דוגלים בשוק החופשי שמשתנה ומתפתח כל הזמן כאשר מי שלא מספיק להתאים את עצמו בזמן לשינויים נשאר מאחור. הם מתנגדים נחרצות להתערבות ממשלתית נרחבת וטוענים שתגרום לנזקים כלכליים ולא תועיל למה שהממשלה מנסה לקדם. בעוד תיאוריות כלכליות רבות הופיעו ונעלמו האסכולה האוסטרית מחזיקה מעמד כבר 120 שנה ולא נראה שהיא תיעלם בקרוב, ברבות מן הטענות של הוגי האסכולה צודקים בעוד שאר הכלכלנים טעו או לא דייקו. למי שמלומד כלכלה מומלץ מאוד לקרוא את הספר אשר מציג בצורה קלה את הנושא ויחד עם זאת לא מוותר על כתיבה אקדמית רהוטה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אדם
העיקר הבריאות

העיקר הבריאות

אודי פרישמן

כולנו מתלוננים על מערכת הבריאות בישראל ושומעים עד כמה "מרעיבים" אותה עם התקציבים אבל יחד עם זאת היא נחשבת לרופאה בין הטובות בעולם עם רופאים מעולים ותיירות הרפואה משגשגת, איך זה אפשרי? ד"ר אודי פרישמן, בין מקימי בית החולים הפרטי המצליח אסותא מספר על איך המדינה היא המכשול העיקרי לרפואה יעילה, זמינה וזולה בארץ- החתירה התמידית לערך השיויון הלא קיים שגורם לעידוד בינוניות, לא יכולים להעניק טיפול לחולה א' אז נגביל גם את חולה ב' שכן היה ניתן לטפל בו. הוא מתאר בפירוט רב עד כמה מגבילים את הרפואה הפרטית בישראל שהיא מנוע הדחיפה של כלל הרפואה קדימה, למה שלא נאפשר לאלו שרוצים לקבל טיפול רפואי פרטי טוב ומהיר יותר מלקבל זאת? הדבר יפחית מהעומס על בתי החולים הציבוריים שעוזרים לאלו שאין להם אמצעים לכך. מדוע לא מקימים מרכזי רפואה קהילתית ובמקום זאת מציפים את חדרי המיון על מקרה בין קטן לגדול? למה שנגביל את לימודי הרפואה בארץ ונקשה מאוד על אל שלמדו בחו"ל? למה שנתקע את תחום ביטוחי הבריאות הפרטיים ונחייב את כולם בביטוחים ציבוריים בלבד? למה עובדי משרד הבריאות שונאים חדשנות והרגולציה חונקת כל יוזמה פרטית שעשויה להצליח? כשנענה על השאלות האלה ניתן יהיה להתחיל לפתור את בעיותיה של מערכת הבריאות.

המציאות הישראלית היא שרופאים עובדים "בשחור" ויש תורים ארוכים שכן המדינה מונעת מאיתנו לרכוש מכשירי רפואה נוספים ללא כל סיבה מוצדקת. התקשורת ברבות הפעמים מטעה את הציבור ובעלי פרוטקציות מקבלים קדימות ורופאים בכירים אף מתגאים בכך! הנהלת משרד הבריאות מתחלפת כל הזמן ולגורמים הממונים אין אינטרס לעשות את השינויים הנדרשים ולהתמודד מול ארגוני העובדים שפוגעים באיכות הרפואה בארץ. הספר ממולץ מאוד להבנת המצב הנוכחי ויתחיל את תהליך התיקון הכו נדרש בתחום הרפואי בארץ.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אדם

ביקורות נוספות על "ערפילי אבלון"

ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מריון צימר-בריידלי

אני אוהבת את חופש הדיבור, מה שגורם לנו לומר מה שאנחנו רוצים בלי לחטוף על הראש (לפחות מהממשל), ולכתוב את כל מה שעולה ברוחנו.
אבל לפעמים, אני מצטערת עליו. צער גדול ונורא. אנשים יכולים לומר שטויות שהיו מביישות את האינטליגנציה של תולעים, ואנשים מסוגלים לכתוב ספרים שגורמים לי לאחוז את ראשי ולתהות: למה? למה? איך?
"ערפילי אבלון" הוא אחד מהספרים האלה. בואו נלך מהקל אל הכבד, אך לפני סקירה ברוטאלית (ואני מקווה שאעמוד במילתי שאכן היא תהיה כזו), אני חייבת לכתוב מספר דברים- אני. שונאת. את. הספר. הזה. בכל. ליבי. וגופי. אני מתקשה למצוא בו דברים חיוביים, ואני בנאדם שקל לו למצוא דברים חיוביים בכל דבר. לעזאזל, מצאתי דברים חיוביים בקורונה! אבל לא כאן. לא בספר הזה. עוד דבר מה שאני חייבת לציין הוא (כפי שמשתמע מהביקורת) הוא שאני דרמטית מטבעי. מאוד. אני הולכת להישמע מוגזמת בשנאתי אל הספר הזה, אבל השנאה בוערת כל כך חזק שקשה להישאר שלווה (תכלס, אני מרגישה שאם בעוד עשור אתקל בביקורת הזאת, אני אהיה מובכת מאוד). ומשהו אחרון- לא סיימתי את הספר הזה, חששתי על תאי המוח שלי. מי היה מאמין שאת הביקורת הראשונה שלי באתר הזה אקדיש לספר הזה? החיים צופנים בחובם הפתעות, אני מניחה. הביקורת ללא ספוילרים.
העלילה? נמררררחחחחחתתתתתתתת... כואב הלב על העצים שעשו מהם עמודים לספר, מריון יכולה הייתה לקצץ בקלות חצי ספר. הספר הזה בן 800 ומשהו עמודים, ובמקרה זה, זה לא מוצדק. אני אוהבת ספרים ארוכים, שצוללים בהם לתוך הפסיכוזה של הדמויות, לחיים ולעבר שלהם, לבניית העולם, אבל כאן? פפפ, תעשו לי טובה. הוויכוחים על הדתות השונות נמרחו במשך עשרות עמודים, בלי שום אקשן שמלווה אותם, תריסרי עמודים מבוזבזים על פעילויות חסרות משמעות של נשות הארמון, שטוות ומולידות ילדים כל היום, ושום. דבר. לא. קורה. כשקורה משהו, הכתיבה מטושטשת, והמצב הרגשי- נפשי של הדמויות לא נחקר מספיק. אפרופו דמויות...
דמויות? גוועלד, כנראה שנתחיל בדמות הראשונה שמוצגת בספר. איגריין, 19, אשתו של גנרל רומאי, נראתה מאוד מעניינת. ההתעניינות בה נקטעה באיבה, למרות שאולי, היא נקטעה בדיוק בזמן. היא כלי בתוכנית של אחותה הגדולה והמניפולטיבית (שיש לה וייבים חזקים של ראש כת, כי זה מה שהיא תכלס...?) ותפקידה הוא... מה תפקידה? וואו, עבר זמן מה מאז שקראתי את "ערפילי". התוכנית, אממה, כוללת חנדלעך עם אדם שגורלואה הבעל לא מחבב בלשון המעטה, שבתוכנית הטלוויזיה של BBC היה איש בור ופחדן, וכאן הוא גבר שרמנטי ורגיש- אותר פנדרגון. כן, האיש ו(האבא של)האגדה. מערכת היחסים של גורלואה ואיגריין מטורללת לחלוטין, למרות שהאם בכלל היה אפשר אחרת? אותה ויויאן מקסימה השליכה את איגריין אל הגנרל כשהייתה בת 14(!!!), ולמרות שהתחילת הספר נראה שהם גישרו על הפערים המנטליים (גורלואה גדול ממנה במינימום שני עשורים. הלוואי שהייתי מתבדחת), הוא הופך לגבר שמגיע לו שנים בכלא. חבל, דווקא נראה לי כמו גבר סביר.
בשלב הזה, מורגיין (או מוכרת יותר בשם מורגן/ מורגנה) כבר חיה, והיא פעוטה בעלת שיער שחור. דברים קורים, יאדה- יאדה (בלי ספוילרים= בלי ספוילרים) ו- דפאק?! ...מה? כמה פוטנציאל היה לדמות הזאת! הגברת הראשונה של המיתוס, זו שיש לה הכי הרבה "זמן דף" בהקשר של נקודת מבט (ככה חברה שלי אוהבת לקרוא לזה), הפכה ל... מה? זאת בעיה עם הדמויות. חלק מהזמן, אם לא רוב הזמן, אין לי מושג מי הן. מיהי מורגיין? האם היא מכשפה עוצמתית? האם היא עוד כלי בתוכנית של ויויאן? האם היא מנהיגה או מונהגת? האם היא כל התשובות שלמעלה? כנראה, אבל מריון כותבת את זה בצורה כל כך אטומה, מרוחקת (אם כי ברור שזה לא נועד להיות ככה) שלמרות שיש להן מחשבות, (כל כך הרבה, הן נמרחותתת על עמודים רבים מדי) אין תחושה של בית, של היכרות. בשלב מסוים ארתור נולד, ובלשב מסוים פוגשים דמויות גבריות, ו... סליחה, הם כולם אותו הדבר. בדיוק בגלל זה אני לא עוברת על ארתור, לאנסלוט, ומי יודע מי עוד בנפרד, כי לשם מה? בספר של מריון, יש שני סוגים של גברים- או גברים ריקניים ממחשבות ומעומק, דמויות שתפקידן הוא לעבר את הנשים ולהרוג אחד את השני, או אנשי דת שכל פעם שהם מופיעים על הדף אני פשוט רוצה לבעוט להם בגבריות, כי הם מטיפים תמידית וקטנוניים. הייתי כותבת על גוויניפאר, אבל מישהו כבר כתב את זה טוב ממני (ולכן אקצר)- היא נועדה להיות שק החבטות של מריון והקוראים כי היא נוצרית. היא פחדנית, בוגדנית ודו- פרצופית, וכל זה יכול היה לזרום אלמלא כמה מריון ניסתה להדגיש כמה שהיא נוצרית ו- שמרנית ואההה. לאיזה מצב שהגענו שאני, יהודייה, צריכה להגן על נוצרים בידיוניים? אפרופו בידיון...
העלילה (הבידיונית)? אממ... אני לא יכולה לענות על השאלה הזאת, כי לא קראתי עד הסוף, אבל אני יכולה לדבר על מה שאני יודעת. העלילה, מלבד היותה נמרחתתתת, מדרדרת מרגע לרגע ומאוד, אבל מאוד, מינית. הטראומה שקיבלתי מהספר הזה תכלכל יפה איזה פסיכולוג אחד במשך עשורים. מריון פשוט... מדלגת(?) על חלקים בעלילה. למשל, אנחנו לא רואים ממש את מורגיין לומדת להשתמש בקסם שלה ושטויות, ותקופות חיים שלמות (כמו הזמן האבוד שלי שלא יחזור כשקראתי את הספר) עוברות בהינף יד, מה שמוזר כי זה מתנגש עם האורך של הספר הארור הזה. בואו נדבר על המיניות. אמממ... אין לי מילים. ואני אוהבת שבספרים יש משהו מעוות. אני אוהבת את הנפש האפלה של האדם, חקורה תחת אצבעות הסופר ומשיכות העט שלו על הדף, אבל זה? לא במשמרת שלי. לא ניכנס לפרטים (ספוילרים וזה), אבל באבלון, האי הקסום שבו נמצאת הכת של ויויאן (סליחה, אם חשבתם שאני צינית, אני לא. בכלל.) יש פסטיבל אהבה של האלים או משהו כזה. בשלב מסוים, בטקס, כבמין (משחק מילים זה לא תוכנן) טראנס ולא מרצון, משתתפי הטקס, ללא הבדל גיל ומין, מחויבים לשכב עם מישהו. מתואר שם סקס (כשאמרתי שפסיכולוג ירוויח הרבה ממני, לא שיקרתי) של "זקן" עם ילדה שבתחילה נאבקת בו. ילדה. אני צריכה לחזור על זה? ילדה. ילדה, שבמקרה הטוב היא מתבגרת. מריון לא נקבה בשנותיה, וכך או כך, זה טלטל אותי לגמרי. וסקס עם בני משפחה? זורם. כן כן, יש גם גילוי עריות (כן, אני אוהבת דברים דפוקים, אבל... זה משהו שונה. אני מניחה שזה נובע מהרגשות שלי, ולא ממשהו לוגי), עכשיו תנו לי להוציא זיקוקים- ולהתקשר למשטרה! אפרופו משטרה...
הסופרת? מריון צימר בריידלי (שאני נגעלת מלכתוב את השם שלה) הייתה פמיניסטית, שורדת השפל הגדול וזכתה בפרס(ים?). בכל אלו אין בעיה. אבל. יש בעיה אחרת. מריון הייתה נשואה לפדופיל. כן, הדיסלקציה הלא- מאובחנת שלכם לא הטעתה אתכם. מה מריון עשתה בנוגע לזה? ידעה ושתקה. אבל זה לא נגמר פה. כמו הכתיבה של מריון לאורך הספר, המצב רק מדרדר. לאחר מותה של מריון (שאני לא מסוגלת לחוש עליו צער כלשהו), ביתה מוירה סיפרה שמגיל שלוש עד 12, אימה התעללה בה ובילדים רבים, ואף אנסה אותה ואת אחיה. אם נהגתי לחשוב שהספר הזה סתם גרוע, הרי שכעת אני חוטפת בחילה כל פעם שאני חושבת עליו ועל מי שכתבה אותו. אני מניחה שהייתי צריכה לדעת- היא הרי כתבה סצנת אונס של ילדה שנאנסת בידי צייד זקן כ- "כוח הטבע שלא ניתן לסרב לו" (תרגום מאנגלית, אחרי שמצאתי באינטרנט את הפסקה המחרידה הזאת). היא אחת מהרבה סיבות שבגללן אני מתביישת להיות פמיניסטית, והרי הספר עצמו נועד להיות פמיניסטי- ספר המבוסס על המיתוס הישן, מנק' מבט נשית של אישה שנחשבה למרושעת? תכלס, מורגיין, המכשפה הרעה במקור, לא שונה בהרבה מהמקור. היא לא טובה ואצילית ממנה, היא יותר ריקנית למעשה ומונעת דתית, כי היא חלק מהדת הפגאנית שנעלמת לאט מן העולם. איזה ספר, איזה בזבוז ואיזו סופרת חולנית וצבועה. אני שמחה מאוד שספרי ההמשך לא יצאו בעברית. אם אתם אוהבים את הספר, זה בסדר, ולא אני או מישהו אחר יעשו לכם כאן צייד מכשפות. כל אחד ודעתו. אבל אני? ביץ' פליז. הדפים האלו לא נועדו לקריאה, הם נועדו לניגוב (מי שהבין- הבין).

לפני 3 שנים•אלינור וייט
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מריון צימר-בריידלי

מומלץ בחום. לקרוא לאט כי אחרי שהוא מסתיים קשה להמשיך לספר הבא. שופך אור חדש על ההיסטוריה האנושית ומביא געגועים לזמנים אחרים בהם הקסם והכישוף היו זמינים לנו.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•רצה עם זאבים
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מריון צימר-בריידלי

הספר מרתק ומקסים, קראתי אותו ברצף, לא יכולתי להניח את הספר בצד. פעם ראשונה שקראתי ספר של הסופרת הזו, ואין כמותה,
היא מספרת את הסיפור בצורה מאוד מעניינת וסוחפת.
תהנו....:-)

לפני 15 שנים•dindin
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מריון צימר-בריידלי

אגדות המלך ארתור ואבירי השולחן העגול מהזוית הנשית (או: איך הפסד בהתערבות יכול להפוך לרווח).
במשך מאות שנים שרו הפייטנים ברחבי בריטניה על המלך ארתור, אבירי השולחן העגול וחצר קמלוט עד שתומס מלורי ריכז את הרומנסות לגרסה הקנונית בסוף המאה ה-15 לאחר המצאת הדפוס. הרומנסות של הפייטנים כללו לא מעט דמויות נשיות חזקות, אלא שימי הביניים היו זמנים קשים לנשים חזקות שבד"כ סומנו כמכשפות ומצאו את עצמן על המוקד. ההשקפה של תומס מלורי לא הייתה שונה בהרבה מזו המקובלת בזמנו כך שבגרסה שלו מורגיין לה-פיי, ויויאן, מורגיאוס, ג'יינייפר וכל יתר הנשים מצטיירות כמכשפות או כחוטאות הממיתות אסונות על הגברים.
עברו למעלה מ-500 שנים עד שבאה מריון צימר-בריידלי ותיקנה את המעוות (ואף יצרה "אפליה מתקנת"). בגרסה שלה העלילה מסופרת מהזוית של מורגיין לה-פיי (מורגיין של הפיות), הכוהנת הגדולה של אבלון, אחותו למחצה של המלך ארתור ואם בנו.

הספר לא קל לקריאה, מלבד אורכו הוא כולל לא מעט "ויכוחים תיאולוגיים" בין הכמרים והמאמינים בנצרות הממוסדת לבין הדרואידים ונשות אבלון המאמינים באלוהות הטבע. ה"ויכוחים" כוללים גם ביקורת על הכנסייה הנוצרית, בעיקר מהזוית הנשית, היות ובדתות הפגאניות לאישה היה כוח רב והיא יכלה להיות כוהנת גדולה או מלכה ואילו אצל הנוצרים היא הפכה לחפץ שאביה, בעלה או הכמרים יכלו לעשות בו כרצונם. ה"ויכוחים" הללו יכלו להיות מעניינים אילו היו קצרים וממוקדים אלא שהסופרת מורחת אותם על פני יותר מדי עמודים וזה מעייף ומעצבן.

שתי הערות להוצאה הישראלית:
1. הספר הודפס בצורה מרושלת עם לא מעט קטעים מחוקים שמצריכים לנחש מה היה אמור להיות מודפס שם.
2. משום מה המתרגמת לא הסתפקה בעברית הקיימת והחליטה להמציא מילים חדשות או להפוך מובנן של מילים קיימות. לדוגמא: דימר בעברית נקרא עמעם – אי לכך כשהמתרגמת תרגמה "עמעמים עתיקים" או "עמעמי הפיות" האם היא התכוונה לדימרים עתיקים? או לכך שהפיות עימעמו את אורן באמצעות דימרים?

בת הזוג שלי מאד נהנתה מ"ערפילי אבלון" ולא פעם המליצה לי לקרוא את הספר. אלא שאגדות ופנטסיה אינן כוס הסינגל-מאלט שלי ו-832 ע' בפונט קטן ושורות צפופות הרתיעו אותי, שלא לדבר על "הזוית הנשית" שהודגשה על הכריכה האחורית... ואז הגיע ההפסד בהתערבות ונאלצתי לקרוא את הספר. לקחתי אותו איתי למלחמה בדרום ושם, במנוחות בין הפיצוצים, קראתי ונהניתי מאד ממנו.

לסיכום: ספר שהפתיע אותי והיה טוב ומעניין למרות אורכו והפגמים שבו. למעט הסרט של מונטי פייטון זו הגרסה המעניינת ביותר לסיפורי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רונדו
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מריון צימר-בריידלי

ממליצה את הספר לכל אדם שרוצה לחוות ספר כמסע שלם. יש הרבה דמויות מעניינות שאפשר להתחבר אליהן או לכעוס על המעשים שלהן.
העלילות (אי אפשר לכתוב עלילה לספר הזה) מעניינות ואת.ה מרגיש.ה שאתה חיי עם הדמויות חיים שלמים. הדמויות מאוד אנושיות- לא מושלמות. בספר הייצוג של האנשים השונים רב ואףי יש ייצוג לדעות תאולוגיות ופילוסופיות שונות.
לי ספציפית היה קשה בקטעים של המין, האונס והשחיטה של החיות, אך הספר פיצה על זה עם הכשפים של אבלון, והנאמנות ואהבה שנמצאת בספר בין הדמויות השונות. כל האסתטיקה של הספר מקסימה מאוד- סרטים בשיער וגלימות, ירח כחול על מצחן של המקודשות לאלה, צמחי מרפא, טוויה ועוד... הספר מכניס אותך לתקופה ולחיים שם.

עכשיו לספוילרים (אם לא קראתם את הספר אז תקראו ותחזרו לפה מאוחר יותר)
כאב לי הלב על הבגידה של מורגיין בארתור בזמן ההיריון השני שלה. הם כל כך אהבו אחד את השני, אבל נראה שכל דבר טוב נהרס לאט לאט בשביל האיזון או האכזריות של האל.ה או האלים. אני לא אדם מאמין ואני מטילה ספק בהרבה דברים, אבל זה לא הפריע לי להעריך את הספר. מה גם שהתחברתי לערעור על האל.ה ועל קיומו.ה.
רחמתי על כל כך הרבה דמויות. בעיקר על מורגיין, ארתור, רייבן, לאנסלוט, גארט ועוד...
למרות כל האכזריות והרוע היה קשה לי לשנוא מישהו, אבל מורדרד ומוראגוס קרובים לזה ודי ברור למה.
ידעתי מחברה שהסופרת של הספר עשתה דברים נוראיים והייתה בכתות. אני כן יכולה לראות את זה בספר השלה וגם לא. יש גם טוב לב ורחמים בספר, גם אם מעט. יש מעין ריקנות כשאתה מסיים ספר, במיוחד אם זה היה ספר טוב.
אהבתי את הרעיון שלאנסלוט אהב את ארתור, אבל זה לא בא לידי ביטוי בספר יותר מידי. גם כשמצאו לרגע שלווה ולאנסלוט שמר עליו באוהל אחרי שסלח לו, ארתור נרצח על ידי מורדרד שנרצח גם הוא. קטע יפה היה כשארתור היה עם מורגיין כאחיה הקטן והיא ניחמה אותו.
כשלאנסלוט רצח את גארט היה לי מאוד קשה. גארט אהב אותו והעריץ אותו ולאנסלוט גם הוא אהב אותו. הוא לא ידע שרצח אותו. הגיבורים של הספר עברו כל כך הרבה ולקראת הסוף מתו. לא הרגשתי באמת סוף טוב, גם אם חלקם מצאו שלווה במוות (כמו לאנסלט שמת עם הגביע והאלוהים שחיפש). אולי לא היה אמור להיות סוף טוב לספר טוב, קשה מבחינת אכזריות החיים, אבל טוב באמינות שבה מתאר חיים שלמים ורבים שנגמרים בסוף, כמו הספר.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•elkyrason
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מריון צימר-בריידלי

עדיין לא סיימתי לקרוא, אבל מאוד ממליצה!

ההתחלה מעט משעממת, אבל כל ההתחלות משעממות אותי...

הספר אכן איטי אבל זה מה שאני אוהבת בו- תיאור סגנון החיים האנגלי האופייני לאותה התקופה, האמונות, המנהגים, הלבוש, המאכלים, יש תיאור של הכל ואותי זה לימד הרבה על התקופה...

לקרוא על הסיפור של ארתור אפשר בויקיפדיה, אבל עם הספר הזה אפשר ממש לחזור אחורה בזמן ולחיות את הסיפור...

לפני 14 שנים•מילנה
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מריון צימר-בריידלי

ההיסטוריה האנגלית בתקופה שהנצרות רק התחילה לבסס את מעמדה באי. אנו פוגשים מספר דמויות מפתח ומלווים אותן לאורך כל חייהם וכל חייו ומלכותו של המלך ארתור וממלכתו.
בספר משולבים ושזורים שתי הדתות ששלטו במקום - הנצרות והאמונה בפיות.
למרות האורך שלו (כמעט 1000)מדובר בספר מקסים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•yuli
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מריון צימר-בריידלי

ממליצה לקרוא.אחד הספרים היפים שקראתי .שונה לחלוטין מכל הסרטים וסיפור האגדה שמספרים לילדים.יש עומק והסטוריה ומחקר מעמיק מאוד על אודות ההפיכה של הדת ממטאריאליסטית לפאטריאליסטית.ושורשי הדתות היום.ממה הכל התחיל ואיך הכל התפתח ,והכל מובא ומובהר עי הסיפור של ארתור.שם הכל התחיל(נצרות) ושם הכל נגמר(פאגניזם).
ממליצה בחום.עובר מהר ולא משעמם לרגע.כל המיתולוגיה קשורה יפה בסיפור להוכחה הניצחת ,שלטון האשה והפלתה עי הגבר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מתי
ערפילי אבלון

ערפילי אבלון

מריון צימר-בריידלי

יוצא מן הכלל. מהספרים הטובים ביותר שאי פעם יצא לי לקרוא.
האגדה של המלך ארתור מזווית חדשה - מהצד של הנשים והדרואידים. למרות שהספר נוקט גישה פמיניסטית ואנטי-נוצרית, כל הדמויות, אחת-אחת, ריאליות ומשכנעות בצורה קיצונית - בכל אחת מהן יש מה שיגרום לנו להזדהות ומה שיגרום לנו לדחייה. מעט אירוטיקה, הרבה רגש. מעולם לא קראתי משהו שהתואר "מכשף" מתאים לו יותר.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•JustRain