ביקורת ספרותית על הרחבת תחום המאבק מאת מישל וולבק
ספר טוב

---

Extension du domaine de la lutte-
"הרחבת תחום המאבק"- פורסם בשנת 1994, ומספר את סיפורם של 'טיסראן רפאל' והמספר האלמוני. שתיהם בסוף שנות ה-20 לחייהם. טיסראן הוא בן 28 והמספר (בדמותו של וולבק) הם אנשי הי-טק מותשים נפשית במשרה שהם מקבלים ממשרד החקלאות תגרום להם להתרוצץ ברחבי צרפת ללא מענה...

מי שיתאים לו הספר צריך להסכים עם המטפיזיקה של וולבק:
האמנת בקיומה של אגדה אחרת;העכשיו זה כבר לא כך. ובכל זאת אתה ממשיך לשחות, ןכל תנועה שאתה עושה מקרבת אותך אל הטביעה. אתה נשנק, הריאות שורפות אותך. נדמה לך שהמים יותר ויותר קרים, ובעיקר יותר ויותר מרים. אתה כבר לא צעיר. אתה הולך למות,עכשיו. זה שום דבר. אני כאן. לא אניח לך ליפול.תמשיך לקרוא. היזכר, פעם נוספת, בכניסך לתחום המאבק"
(ע"מ 16).
תפיסה לא כ"כ מקורית – אם נזכרים במשל מרוץ שתי העכברים המצויים בין הגבינה לחתול/ דרקון של טולסטוי.

חלק ראשון:
המספר הבדוי מגיע לפגישה עם 'ברנר' אחראי מתאם משרד החקלאות שמכיר לו את טירסראן. שולח אותם מפריס לשליחות מתאם חברת ההי-טק לרואן. המספר לא מרוצה (הספר נפתח בחגיגה לילית עתירת אלכוהול ונשים שמנות העובדות במשרד, רוקדות על השולחן בחצאית מיני...).
למספר יש חברה ההולכת לפסיכולוג שעובדת איתו בחברה -ורוניק. טיסראן בתול. האחראית על פרויקט העל, היא קתרין לשארדואה- בת 25, B.A
במחשבים:
"נקווה שזה ילך,התוכנה שלך! אם היא כמו האחרונה שקנינו ממכם...ממש זבל. ומכל מקום ברור שלא אני מחליטה מה קונים.אני המנקה,אני פה בשביל לתקן את השטויות של אחרים". (ע"מ 26)
הגיבור נטול השם רץ במשרדי החברה, בה לא עושים כלום חוץ מישיבות חסרות תכלית. הוא מגדיר את עצמו 80% נורמאלי. יש מסיבת פרידה מ'ז'אן-איב פרהו' שיוצא לפנסיה.

חלק שני:
טיסראן והמספר מגיעים לרואן בדצמבר. הם פוגשים בחור 'בן 25' ואת שנבל ממשרד החקלאות. נוצר קשר בין בן ה-25 לטיסראן (טיסאן לא מתבייש בעברו-תלמיד למסחר בבית"ס הגבוה של באסטיה), ומציג את המספר כ"מהנדס מערכות".

"אני שם לב שאני מעשן יותר ויותר; בטח הגעתי לארבע חפיסות ביום. עישון סיגריות הפך להיות החלק היחיד של חירות אמיתית בקיום שלי. הפעולה היחידה שאני דבק בה בכל ישותי. הפרויקט היחיד שלי"
(ע"מ 60).
כשלמדתי בתיכון פגשתי מישהי שקראה לעצמה 'חורף'- היא הייתה מישהי פרועה...
היא אמרה שיש לה הרעלת טבק/ ניקוטין. שאלתי למה? – "כי אני מעשנת ארבע קופסאות ווינסטון אדום (לפחות היה לה יותר טעם מגיבורו של וולבק, שמעשן 'קאמל').

יום אחד ניסיתי לעשן ונדבק לי מאז (אני מעדיף פרלמנט ארוך).
"מסתבר שראשי ארגוני העובדים הרשמיים נגררים אחרי העמדה הלא מתפשרת ואלימות השובתים. עולם כמנהגו נוהג ,אם כן. המאבק נמשך" (ע"מ 77)
הם חוזרים לפריס מרואן אחרי שהות של שבוע של המספר בבית-החולים.
וולבק מכניס שתי תפיסות של המספר על תפיסה מינית
1. עכשווית – פראנסוא ופראנסואז רוצים להפגין חיבה 37% יחדיו באירועים חברתיים. כשהם לבדם- התשוקה הרומנטית' יורדת ל-17%.
2. ישנה- בריג'יט בארדו (השמנה) מסתובבת לה בחייה ועושה מין מזדמן ללא רומנטיקה.
('המיניות היא שיטה של הידרכיה חברתית')-ע"מ 89.
בסוף החלק השני ורוניק-החברה של המספר, הגיבור רפאל טיסאן והמספר ילכו לדיסקוטק.
(ספוילר*****אחד מהם ימצא את מותו*****).

חלק שלישי ואחרון:
מי שנשאר בחיים מבין השתיים הולך בכריסמאס בין ה-31-29 לדצמבר עושה פגיעה עצמית בדמות קופסת שימורים של אפונה. הוא מתהלך סהרורי ברחובות השנה החדשה מול 'צוענים פרועי רסן...
הוא פוגש לבסוף את דוקטור נפוט הפסיכיאטר. הוא נפרד מורוניק הנחשקת שמעצימה את עצמה דרך טיפול פסיכולוגי (שנאי נפשו של וולבק), מתאשפז במחלקות סגורות עד ה-21 ביוני.
הסוף פתוח- 'מטרות החיים הוחמצו'

"הרחבת תחום המאבק" הוא ספר מוצלח, מה שכתב וולבק בסוף המאה ה-20 ממחיש את עצמו במאה ה-21 של ימינו. מישל וולבק שעושה ראיונות לתקשורת בצרפתית בלבד (תוך כדי שהוא מדליק סיגריה) בין שאלה לשאלה, הוא הסופר המצליח בעולם כיום!.
(מספיק לראות את הכותבים העכשוויים בימינו כותבים באותה צורה).

הספר מספק עולם אינדיווידואלי שהולך ו מתמוטט לתוך עצמו (אפשר להפיק הנאה מדמויות שפוגות בעצמן).

מומלץ לחובבי וולבק וספרות של ימינו.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על הרחבת תחום המאבק