פגשתי את חדווה הרכבי בפסטיבל המשוררים במטולה, ושם קניתי את אוסף שיריה. ניגשתי כמובן לבקש חתימה. בהתחלה לא הבינה מה פתאום חתימה? בשביל מה? ולבסוף התרצתה. הספר "ציפור שבפנים עומדת בחוץ" הוא ספר עב-כרס. הוא מכיל שירים של המשוררת מראשית כתיבתה ועד השנים האחרונות. מכיוון שאינני גרופי של קריאת שירה, ויש משוררים מסויימים ביותר ששבו את ליבי, רובן נשים, היססתי בהתחלה אם ניתן להוסיף את חדווה הרכבי לרשימת המשוררים שאני אוהב. ההחלטה הייתה קשה, ולו מכיוון שמבחינה סגנונית מתקשה חדווה הרכבי לאמץ לה צורה משלה. היא מושפעת ממשוררים רבים, ממגוון הקשת הספרותית. עם זאת, על אף כתיבתה המגוונת, היום אני יכול לומר שחדווה בהחלט לימדה אותי משהו שלא ידעתי עליו קודם – מציאות. היא מרבה להתעסק במשמעות המושג "מציאות", אך מאמינה בקיומה אמונה שלמה.
מכיוון שלדעתי הפנמה מלאה של שירים של משורר לוקחת שנים אני מאמין שדרך רבה עוד מצפה לי כדי לרדת לסוף דעתה של המשוררת. אך קריאה בשיריה עוררה בה ערגה לזמנים בהם היה יותר מקום בעולם, יותר פנאי להבנת המילה הכתובה, להתבוננות מעמיקה ביצירה ספרותית ולא רק בחוגים לספרות באוניברסיטה. כתיבתה של המשוררת, החיה בירושלים, נותנת תחושה של בית אבן ירושלמי מקורי – בעל חוסן ומפיץ אור אך עם זאת שואף לעתידות. אני כבר מוסיף את המשוררת לרשימת המשוררים האהובים עלי. כולי תקווה כי אצליח ליצור חיבור רגשי חזק עם השירים המיוחדים שבספר (בשבילי חיבור כזה כולל בין השאר את זכירת חלק מהם בע"פ). ויהי רצון במהרה בימינו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
