אני קצת בהלם מהעובדה שאני הראשונה לכתוב כאן ביקורת על הספר הזה. כשהקלדתי את שמו בשורת החיפוש, ציפיתי לגלות מגוון רחב של סקירות מרתקות וכיווני מחשבה מכל הקוראים שכאן. ובכן, כמו שאומרים המבוגרים, "נו שוין", במקום שאין אנשים אנסה אני לגבש כאן סקירה משלי.
אז את הספר הזה מצאתי סתם, על המדף בחנות, בלי שידעתי הרבה פרטים על משפט קסטנר. החלטתי שהגיעה ההזדמנות להרחיב את ידיעותי על הפרשייה הכאובה ההיא וקניתי אותו בלי לחשוב הרבה. מאחר והייתי באמצע ספר אחר תכננתי לתקוע אותו במדף ולהתפנות אליו "יום אחד".
אבל בדרך חזור הביתה הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא את העמודים הראשונים, סתם כדי להעביר את זמן הנסיעה, ובזאת החלה "תקופת כחש" בחיי.
זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי איך ספר, דומם, כולו כריכה ודפים, שואב אותי אליו כמו מגנט. במשך מספר שבועות הייתי שאובה אליו, ממש(כמובן שזנחתי את הספר שחיכה לי בבית, עצרתי באמצע, מה שלא קורה לי כמעט). הוא היה המלווה הצמוד שלי. הוא התלווה אלי בכל נסיעה, בכל המתנה, ולא התאפקתי מלקרוא גם בשיעורים (אני תלמידת תיכון). הסובבים אותי כבר למדו שבתחילת כל שיחה איתי צריך להתעדכן איפה אני נמצאץ כעת, מה קורה, איך מתקדם המשפט, איפה נמצאים עכשיו, אילו עדויות ותגליות מרעישות צצות בעמוד שאני נמצאת בו, ובקיצור "מה שלום כחש". ורק אחר כך אפשר יהיה להמשיך במהלך תקין של שיחה.
בתור תיעוד משפטי, הספר היה אמור להיות כנראה יבש ומשעמם, אבל בפועל הוא נקרא כמו רומן ונכתב בצורה דרמטית ונדירה, וממכרת (או, זהו, מצאתי את המילה, אני פשוט הייתי מ-כ-ו-ר-ה).
נחשפתי במהלך הקריאה לפרטים רבים נוספים ומעשירים שאינם קשורים ישירות למשפט, ולמדו אותי המון על התקופה ההיא, והיחס לשואה כאן במדינת ישראל הצעירה, וגם לפרטים חדשים על השואה עצמה (יצא לי לדמוע הרבה, כן. ולמי ששאל, זה קרה גם באוטובוס למרבה הפאדיחה).
לא תמיד היה קל. היו גילויים מטלטלים.
בעיה אחת יש: הכותב אינו אובייקטיבי כלל (הוא אף מצהיר זאת על עצמו מייד בהקדמה), והייתי שמחה להשיג ספר נוסף על הפרשה מזווית מעט שונה, כדי להתאזן...
קרה לי גם משהו מאוד מוזר במהלך הקריאה, כשלאחר זמן כה רב שאני שקועה בספר שיוצא כל כך נגד קסטנר ובעצם "בולעת רעל" עליו בכל יום, גיליתי שקרובת משפחה שלי הייתה על הרכבת השנויה במחלוקת. זה היה מטלטל.
דרך אגב, הספר נכתב עוד לפני לכידת אייכמן והבאתו למשפט, מה שיצר אצלי תחושה מענינת בכל פעם שהיה איזכור לגבי אייכמן ימ"ש ש"לא יודעים איפה הוא", לאמור "היי חברים, אני מהעתיד ויש לי ספויילרים בשבילכם".
דרך אגב ב, הנה דוגמה למשהו (שלא קשור למשפט עצמו) שנודע לי מהספר ואני לא בטוחה בכלל שהייתי יודעת עליו ממקור אחר: היה בספר ציטוט של התבטאות של היטלר ימ"ש, שהבטיח שכשיסיים את המשימה שלו ביהודי אירופה, יותר לא יעלה יהודי חיוך על שפתיו. זמן רב מאז שקראתי זאת, עוד הרגשתי בכל פעם שצחקתי שאני נוקמת בהיטלר אישית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
