ביקורת ספרותית על באותה שעה מחר מאת אמה שטראוב
בזבוז של זמן

---

יותר-לא-אקנה-ספר-לא מוכר- בלי-להסתכל-על-ביקורות
יותר-לא-אקנה-ספר-לא מוכר- בלי-להסתכל-על-ביקורות
יותר-לא-אקנה-ספר-לא מוכר- בלי-להסתכל-על-ביקורות
יותר-לא-אקנה-ספר-לא מוכר- בלי-להסתכל-על-ביקורות
יותר-לא-אקנה-ספר-לא מוכר- בלי-להסתכל-על-ביקורות
*
אוקיי, מקווה שהמסר חלחל.
*
ועכשיו מהתחלה:
בת אדם חוזרת מעבודה, עוברת דרך קניון מלחה. מתה מרעב, מזמינה אוכל באחת החנויות שם. פותחת מחשב כדי להתקדם בינתיים עם כמה עבודות. ואז המחשב לא נדלק. מנסה בכה, מנסה בכה-הגולם לא מתעורר. איף. טוב, נו מילא, העבודות יחכו קצת, אבל המנה עוד מעט מוכנה (פסטה, אם נורא חשוב לכם לדעת) ומה היא תעשה פה כל הזמן?!  ("לאכול" זאת לא עשייה על פי דרכה הקלוקלת) ואז היא נזכרת שיש פה סטימצקי והרבה זמן היא לא התפרגנה על ספר חדש.
הבת אדם היקרה הנ"ל נכנסת לסטימצקי כרוח סערה (עוד רגע יקראו לה לדלפק) ועיניה נופלות על ספר עם שם נחמד, כריכה נחמדה וכיתוב אחורי נחמד. היא מחליטה שאם ככה, הספר נחמד, וגם כתוב שם משהו על יום הולדת, ועוד רגע יש לה, וכתוב שם משהו על החלטות חשובות ושינויים בחיים, וזה רלוונטי לה, אז היא מחליטה לקנות. מגלה שהספר עולה מאה שקל ו וואלה, היא ממש לא תכננה. אבל אז היא נזכרת שיש לה שובר שווה ממש שהיא קיבלה שי לחג וניתן למימוש בסטימצקי אז מחליטה לפצל את התשלום. חוזרת שמחה וטובת לב, אוספת את ההזמנה מהדלפק ומתחילה לקרוא. חוזרת הביתה וממשיכה לקרוא בדרך. מגיעה הביתה וממשיכה לקרוא ומתאכזבת קשות. קשות אבל. הלוואי והייתי יכולה לחזור אחורה בזמן ולעשות שאני אקנה ספר אחר.
וואי, איזה ספר נוראי. 
הכתיבה-מעולה. זורמת, קולחת, משעשעת, מלאת פרטים ותיאורים קולחים. 
העלילה-מה? מה זאת הזוועה הזאת? מי המו"ל שמאשר להוציא ספר כל כך מבאס? באמת, מהמבאסים שקראתי. וקראתי המון ספרים בחיי הקצרים.
האמת שעד לקטע של החזרה זמן בפועל עוד האמנתי שזה ספר טוב.
הגיבורה שטחית באופן מייאש ואני אפילו לא זוכרת איך קוראים לה מרוב שהיא לא מעניינת אותי, אבל כאמור הכתיבה מפצה.
ואז היא חוזרת אחורה בזמן, ושלא כמו בספרים אחרים מהז'אנר שזה בדרך כלל קורה פתאום ואתה לא מבין מאיפה זה נפל עליך,
כאן ידעתי מראש שהיא עומדת לחזור אחורה (הכריכה, חברים, למי ששאל. הכריכה ההיא ששקרה לי בחנות שהספר הזה שווה משהו) וחיכיתי לראות איך זה יקרה ומה זה יחולל. ו-בום! העלילה ההכי פחות תפורה והגיונית בתולדות החזרה בזמן!
מי יכול להואיל ולהסביר לי (ספוילר) איך בדיוק, יכול להיות, שאליס (כ-ן זה היה השם שלה נראה לי) חוזרת אחורה כל פעם לאותו יום, והסובבים אותה הקרובים לה מעודכנים בכך שהיא מהעתיד כרגע. בהנחה שהם לא חזרו אחורה בזמן, והיום הגורלי ההוא התרחש בחייהם פעם אחת בלבד, אז העסק די מוזר. או שלא הבנתי. לא יודעת. והקטע עם אשתו החדשה של אבא שלה בכלל מוזר.
[ובלי קשר, מה נסגר עם ה"אחים בזמן" הזה? נשמע משעמם עד מוות, זה מה שעשה את זה לכל הדור הזה שם עד כדי עיבוד לסדרה שהופכת לכל כך פופולרית ותקיעת השם של אבא שלה בכל תשבץ וחור? או-קיי, מוזר.]
תאמרו שזאת פנטזיה? גם בפנטזיה, במיוחד כזאת שלא כתובה כפנטזיה אלא במסגרת של העולם ההגיוני והמוכר, צריך להיות סדר וחוקיות הגיוניים. כמו בדוגמאות של ספרי החזרה בזמן האחרים שהיא הזכירה (אהבתי, אגב, את שבירת הקיר הרביעי שם. נקודה חיובית).
ומה נסגר עם החלוקות של הספר? מה בדיוק שונה שם בין כל חלק (חוץ מהראשון שמתרחש כולו לפני שהגבר מתחילה לחזור בזמן ולא לעשות עם זה כלום) ?
והעיקר-למה אליס (?) הזאת חוזרת אחורה בזמן ולא עושה כמעט כלום חוץ מלאכול במסעדות? נכון, עוד כמה דברים, אבל זה בעיקר? (הכול בגלל שקניתי אותו בהיסטריה בזמן שחיכיתי לפסטה?)
וחוץ מזה-איך, למען השם, כותבים ספר שלם שאין בו אפילו דמות אחת קצת עמוקה ו"תהליכית"? למה אף אחד שם לא עושה שום דבר עם עצמו? למה הדבר היחיד שמשתנה בספר הזה זה המסעדות הניו יורקיות?
ועוד כמה תהיות שניסיתי להבין את פשרן אבל נראה לי גם ככה בזבזתי יותר מדי זמן מהראוי לספר המעפן הזה שבגללו ירדו לי חמישים שקלים מה"שי לחג" הקדוש (שמשום מה אני מתייחסת אליו יותר בכבוד מלכסף מזומן רגיל, שגם ממנו ירדו לי חמישים והכול בגלל הפזיזות שלי. יותר-לא-אקנה-ספר-לא-מוכר-בלי-להסתכל-קודם-על-ביקורות, זתומרת מקווה).
אז עד כאן להיום, ואגב, אני מציעה למכירה ספר שנקרא פעם אחת בלבד, נקנה במאה יותר מדי, נמכר בחמישים. מי מעוניין.

» ביקורות נוספות של ירושלמית:)
» ביקורות נוספות על באותה שעה מחר