ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 12 באפריל, 2023
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
בספרי מתח בלשיים יש מסגרת קבועה. הבלש, רשמי או סתם חטטן מטעם עצמו, נתקל באופן מקרי או מכוון בתעלומת פשע, בדרך כלל רצח, ומצליח לפענח אותה, רק טיפה יותר לאט מהקורא המחונן שמבסוט מעצמו איך הוא קלט את הרמזים של הסופר ממש ממש בזמן.
בספרי המתח של לינווד ברקלי בדרך כלל הבלש הוא אדם תמים וישר דרך, גם אם קצת פרנואיד. הוא קבלן או מוסכניק או מורה, והוא נקלע שלא באשמתו למזימה שגדולה עליו בכמה מספרים ונסחף ישר לתוך מאורעות פשע שמתחילים בקטן ומסלימים הרבה יותר מדי מהר. זו הנוסחה, וזה בזה ברקלי טוב מאוד. אמרתי "בדרך כלל" כי הספר הזה קצת חורג מהכלל. נתחיל בדמות הבלש, או הבלשית במקרה הזה. קישה ציילון היא לא תמימה ולא ישרת דרך. היא אם חד הורית שמתפרנסת ממכירת אשליות לאנשים שעולמם חרב עליהם, ומספרת להם שהיא מדיום ויכולה לתקשר עם אהוביהם שנעלמו או שמתו ובזה לעזור להם קצת. תמורת לא מעט כסף, ובמזומן. היא לא בן אדם נחמד, וגם לא טוב או חכם יותר מדי. אז בחסות חוסר היושר וחוסר החוכמה שלה היא נקלעת לעין הסערה, אבל הפשע עצמו לא מעניין בספר. למעשה הסופר ממש מספר מה קרה שם. כל מה שקישה עושה כל שאר הזמן זה להסתיר דברים מהמשטרה ולנסות להציל את ה%$# שלה ושל הבן שלה.
לא מאוד מעניין, וגם לא מאוד מותח. בואו נגיד שהפסקתי באמצע וחזרתי אחרי איזה שבועיים, וזה לא אמור לקרות בספר מתח שראוי לשמו. זו סקירה קצרה יחסית למה שאני רגילה, אבל שימו לב שכל שאר הסקירות של הספר הזה באתר הן סקירות קצרות הרבה יותר. באמת אין הרבה מה לומר עליו. לפעמים חריגה מתבנית או מסגרת צפויה מספקת רעננות ומקוריות, אבל לא במקרה הזה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
