עד היום קראתי כמה מספריו של עמוס קולק, נראה לי שאת כולם והנה איזה כייף צץ לו פתאום כמו משום מקום עוד ספר אחד מפרי עטו שעוד לא יצא לי לקרוא. הרקע של הספר הזה היא ניו יורק (כמה שאני אוהב לקרוא ספרים עם הרקע הזה), ערב מלחמת יום הכיפורים והוא עמוס שהפעם נקרא "ארווין" ונדמה שפרט לשם הפרטי ישנם כמה פרטים משותפים לו ולבן דמותו, הוא חי בבית מלון על מזוודות בכוונה לחזור לארץ.
הספר הזה להבדיל מספרים אחרים שכתב הכי הזכיר לי את יורם קניוק זכרונו לברכה, אולי בהבדל אחד שבמקום להעביר את זמנו במועדוני ג'אז ועם האנשים שלוקחים איתו חלק שם, הוא (ארווין) מתעניין יותר באיגרוף והגיבור שלו, הגיבור ככל הנראה של התקופה ההיא הוא "מוחמד עלי". האמת היא שאולי יש עוד כמה הבדלים בין קולק לקניוק אבל בכל מקרה גם עמוס קולק של אותם ימים מוגדר בין הסופרים הכי טובים של הדור הצעיר, ואני לא יודע אם הוא היה הבטחה שקוימה או לא, מה שכן כפי שבחרתי לפתוח את דבריי הפעם, אני נהנה בפעם המי יודע כמה לחזור ולקרוא אותו.
לא בטוח שהוא יודע את הכיוון האמיתי שלו בחיים אבל מה שכן הוא מחפש את המוזה ומצליח לעלות על הכתב ולהעביר את ההרגשה של ישראלי השוהה בחו"ל. ברגע שהמצב הבטחוני בארץ מתערער (כמה מצער, כאילו שום דבר לא השתנה בין אז לבין ימינו) הוא מרגיש כמו קלינט איסטווד שנקרא לחזור. עכשיו פתאום הבנתי את המשמעות של ספר אחר שלו שנקרא "בערך קלינט איסטווד". ארווין מספר על חבר שאיבד בצבא וכאילו לו עצמו יש מחוייבות אישית. הוא מספר על האהבות המזדמנות שלו, ובספר הזה לאחת שבגללה הוא נשאר קצת מעבר לזמן שהוקצב לו (בגלל מועד של כרטיס טיסה שפג). אחת הדמויות בספר הוא אחד ששונא יהודים, והוא מרגיש שהוא מחכה לו כל הזמן בפינה. בזכותו הוא קונה עוד זמן שהות אבל זה לא משנה את היריבות ביניהם. בכדי להבין את מערכת היחסים בין ארווין לבין הסובבים אותו ואת הסוף המיוחד תצטרכו לקרוא את כל הספר, והספר הזה הוא באמת אחד הטובים של עמוס קולק.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
