בבר-מסעדה ניו-יורקי מתחיל להתרקם באותו לילה סיפור תעיה של שני אנשים שחייהם מצטלבים בהרפתקה, שאינה מוזרה יותר מן הטיפוסים האבודים המאכלסים את השדרה החמישית, המטורפים והשיכורים המנפצים בקבוקים מחלונות מלון-הסעד, כל הנשמות הבודדות המשוטטות בלילות במידרכות של ניו-יורק.

הצעיר מישראל, אורן, בא הנה למצות, בחשבון נפש, את השעות האחרונות לשהייתו בניו-יורק ונסחף אל סיפור חדש, המתגלגל לדראמה ששיאה מחזירו אל פגישה אחת בבר-מסעדה ניו-יורקי שם נולדה שאלה אחת גדולה, מקרה או יד הגורל.

ג'ון לויד ביקסבי, קצין-לשעבר בצבא האמריקאי שלחם בקוריאה, בעל עיני פלדה וצלקת לרוחב לחיו, שונא כושים וקומוניסטים ויהודים ומעריץ מושבע של ארנסט המינגווי, זוכה אולי ברגע האמת שלו. הוא התעלומה הגדולה של אורן, סופר שנפשו חצויה בין חלום זר למציאות כובלת. לנה, נערה החיה "מאד בחפשיות", שחקנית ומלצרית, לעת מצוא וחסידה נלהבת של מוחמד עלי, נקלעת אל תוך המאבק הסמוי המתחולל בין ביקסבי, "שהוא מסוכן מאד כשהוא מפחד", ובין אורן, המבקש לטעום מהכל. האמת שהיא חושפת דוחפת את המאבק אל פתרונו המפתיע ואולי היחיד האפשרי.

"הנה אחרי שתלו אותו" מתאר חוויה מיוחדת-במינה והוא הישג חדש בדרכו של עמוס קולק,המבטא כאן היטב את כשרונו בטויית עלילה וביצירת דמויות ורקע. ישראל של אחרי 1973 מועתקת כאן אל תודעתו של סופר צעיר הבוחן אותה ממרחק, על רקע החיים בעיר ניו-יורק ובאוירה שבה מיטשטשים לעתים הגבולות בין מציאות לחלום.

עמוס קולק, יליד ירושלים, 1947, הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. ספרו הראשון (1971), "אל תשאלי אם אני אוהב", זכה בפרס "אוונס" לספרות בארה"ב, ואף תורגם ללשונות זרות ונמסרו הזכויות להסרטתו. את ספרו השני, "הנערה שהביאה את המלחמה", פירסם בראשית 1973, בספרו השלישי, "הנה אחרי שתלו אותי", שוב באים לידי ביטוי היסודות שהודות להם כתב עליו ג'יימס מיצ'נר, "כך צריכים לכתוב היום צעירים בישראל".

שם הספר
אל תשאלי אם אני אוהב
התפוח השיר והזהב
בערך קלינט איסטווד
הנערה שהביאה את המלחמה