#
"מילים הן לא סתם צלילים או צורות... אתה מאמן את המוח להגיב באופן מסויים לצלילים מסויימים. מסתבר שניתן לפרוץ לפרוטוקול הזה". הציטוט אינו מספרו של בינה אלא מספרו של מקס ברי "לקסיקון". בינה היה יוצא נשכר אם היתה לו היכולת הדייקנית והתמציתית של ברי, כשהוא מנסה להעלות את אותו רעיון ולהלבישו בסיפור. אבל למרבה הצער לבינה חסרה יכולת ההתמקדות, החיונית כל כך לנושא ספרו. במקום זה הוא מרבה מלל, מעלה ומוריד דמויות, רבות מהן ידועות, רובן רק שמות. הוא מתרוצץ במקומות שונים והתוצאה? (ספויילר!!!) מתישה.
הרעיון הוא ששפה היא יותר ממלים. שמלים וסימנים שפתיים גורמים לאנשים להגיב אליהם מעבר למשמעותם המילולית. ושמי ששולט ביכולת הזו יכול לשלוט בהמונים (קחו לדוגמה את היטלר. למי שאינו מבין גרמנית נאומיו נשמעים כמו נביחות ונראים מגוחכים. מסתבר שאלה שהבינו את השפה הגיבו אחרת לגמרי)
בספר הזה יש עוד סמלים שאינם מלים, שהקורא – בוודאי הצרפתי – אמור להגיב אליהן. החוקר נוסע בפיז'ו 504. (אחת המכוניות התמוהות והמכוערות שפיז'ו יצרו) מפעם פעם מגיחה מכונית D.S שחורה. (אחת המכוניות המיוחדות והנועזות שיוצרו אי פעם). יש גם פואגו (כחולה), רנו 16 ואפילו פיז'ו 404... הן מגיחות בין הדמויות האינסופיות שאנחנו אמורים להכיר (ואני לא אחזור על השמות, אין לי את כל היום...) חוץ ממכוניות קטלניות יש גם מטריות קטלניות, כמה אקדחים ועוד מיני אמצעים לשים קץ לחיים. גם אלה הם סמלים שנתקלנו בהם בעולם האמיתי.
הייתי מהבודדים שלא חיבבו את ספרו הקודם של בינה HHhH. למעשה הוא שיעמם אותי ועבר לרשימת ה"לא שווים ביקורת". הוא שיעמם אותי מאותה סיבה שהספר הזה מעצבן אותי. הוא טרחני, מפזר שמות כאילו אין מחר, בונה סצינות קצרות שאינן מתקשרות היטב לקודמתן או לזו שאחריהן. למעשה קל לי לדמיין את בינה בתור נער בן 15, מכור לתשומת לב, מוכן להשתמש בכל גימיק כדי לקבל את תשומת הלב הזו. יש כאלה שנהנים מזה, אותי זה מתיש.
בינה לקח רעיון מצויין, גרס אותו, טחן את התוצאה, הציף אותו במלים ובשמות ידועים, מחק אותו בעשרות סצינות שאינם מוליכות לשום מקום, ואת התוצאה הוא מציג לפנינו בגאווה: תראו רעיון מרוסק. איך הייתי???
קניתי אותו כי טעיתי וחשבתי על סופר אחר. הוא עלה מעט במבצעי נובמבר, ויותר (הרבה יותר!) ממה שהוא שווה.
0

















