ספרה זה של אתי שחר עוסק בסיפורה של הקהילה היוונית בירושלים. סיפורה של הקהילה הזו הוא סיפור מרתק ומסתבר כי היוונים ישבו בארץ הקודש כבר מתקופתו של אלכסנדר הגדול והחשמונאים. מספרם של בני הקהילה כאן ירד פלאים בעקבות מסעי הצלב אולם במחצית השנייה של המאה ה-19 לאחר חידוש פעילותה של הפטריאריכה היוונית בירושלים, הוא שוב עלה והגיע לכמה אלפים. בני הקהילה היוונית רכשו כאן קרקעות, הקימו כנסיות, שיחזרו מנזרים והקימו בתים. בירושלים ישבו בני הקהילה היוונית בקצה המושבה הגרמנית.
ספרה זה של אתי שחר, עוסק באחד מבני הקהילה היוונית, ד"ר פוטיוס אפקלידס שהיה המנהל הראשון של בית החולים העירוני בירושלים בסוף תקופת השלטון העותומאני בארץ.
כפריק של סיפורים היסטוריים, אני אוהב את הז'אנר הזה של רומנים היסטורים. אין ספר כי המחברת יודעת לרקום סיפור טוב: אמנם אני לא מת על הסיפורים האלו בהם מתגלה מחברת או כתב יד ישן אשר בעקבותיהם יוצא/ת המגלה למסע חקר, אך סיפורו של ד"ר פוטיוס אפיקלידס והתקופה בה מתרחשת העלילה, כל כך מעניינים, שסיפור המחברת עבר לי די בקלות.
פרט לסיפורו של ד"ר אפיקלידס הסופרת מספרת על החיים בירושלים תחת השלטון העותומאני ולאחר מכן על החיים בעיר בימי המנדט הבריטי, מה קרה בירושלים ובבתי החולים בתקופת מגפת טיפוס הבהרות, קצת על המאבקים בין המשפחות הפלסטיניות נאשאשיבי ואל חאלידי, על פעילותה של הרופאה הלנה כגן ששנים מאוחר יותר (1975) קיבלה את פרס ישראל, על היחסים בעיר המורכבת הזו בין בני הדתות השונות וכמובן שהכל משולב בכמה סיפורי אהבה כדי שיהיה באמת מעניין.
זהו ספר טוב הנקרא מהר מאוד ובהחלט פותח צוהר אל תקופה מרתקת ואל כמה סיפורים היסטוריים פחות מוכרים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
