ביקורת ספרותית על תיירי הזמן מאת עדי ענבי
ספר טוב

---

ספר נחמד ביותר.
בסיפור אנחנו פוגשים את בטי, באמצע שנות השלושים לחייה, דוקטורנטית בפיזיקה שמאוד רוצה לחקור את הלינאריות של הזמן בעקבות גילוי שלה של תיאוריה גנוזה של אלברט איינשטיין. היא מנסה לקבל מלגה ומימון למחקר שלה אבל נתקלת בזלזול מוחלט מצד העולם האקדמי (הגברי ברובו-בתחום שהיא עוסקת בו) אבל היא ממשיכה בכל הכוח ומגישה את הבקשה שלה בכל שנה מחדש, ובכל שנה מנסה להשתכלל יותר ויותר עד רמה של אובססיה. הסיבה לאובססיה הזאת היא שבטי מאמינה שתוכל לחזור אחורה בזמן ולפגוש שוב את אביה שנפטר עשור קודם לכן (זה לא ספויילר).

לקח לספר קצת זמן להתניע, היתה קצת חזרתיות בהתחלה שלדעתי היתה מיותרת. וחוץ מזה הרגשתי שקראתי את השם אלברט איינשטיין הרבה יותר מדי פעמים.... מכירים את זה שאומרים מילה הרבה פעמים ואז פתאום היא נשמעת קצת מוזר? אז ככה :)
באיזשהו שלב, כשהספר התניע (ולקח לו קצת זמן, למרות שזה לא ספר ארוך) ממש נהניתי ממנו. הסופרת, שזה ספר הביכורים שלה, מעלה נקודות מאוד מעניינות למחשבה על מסע בזמן ועל מעשים שאנחנו עושים וההשפעה שלהם על העתיד או על העבר ועל החיים שלנו בכלל.

» ביקורות נוספות של michal_84
» ביקורות נוספות על תיירי הזמן