ביקורת ספרותית על הטוב מכל העולמות מאת אופיר עוז
ספר טוב

---

בין הספרים הטובים שיצא לי לשמוע השנה. הנושא כשלעצמו כבר מרגש - אדם שחושב שהוא אלוהים - בסביבה החברתית בה נוצר - מדינת ישראל - בה רבים מפחדים להגות את שם האל ללא ניתוח כירורגי בגופו בשינוי ה-ה' ל-ק', והמילה ברוך השם או בעזרת השם משמשת פועל עזר בבניית רשימות מכולת.. אישית נמשכתי לספר בשל כריכתו שהזכירה לי ציור של מגריט, ולא התאכזבתי! אמנם נכון, מדובר בספרות ישראלית והשמיים הטריטוריאלים הם הגבול (או שמע תחום השבת? עשו עירוב?) אך הספר נוגע בנושאים אמיצים וכואבים ואף על פי כן לא נעדר הומור. הוא כתוב בעברית עכשווית ולא ספרותית. רבים נוטים לשכוח שעל אף שיש ביהדות מצווה להיות דומה לאלוהים (ראה ספר המצוות של הרמב"ם) זוהי מצווה שביצועה בלתי אפשרי היות שכדי להיות דומה לו עליך לחיות לנצח (כלומר לאכול מעץ החיים). ואמנם אנו בני תמותה! אך כאן מנדנד לי פסואה שאומר שיצירה של אמן, אם היא מספיק טובה, תחיה לעד! יוצא, שעל אף שאופיר עוז כתב סיפור בדיוני על גיבור שמאושפז בעקבות מחשבות גדלות של היותו אל עליון גומר חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות או במילים אחרות - יהוה צבאות בעצמו ובדמותו, והוא משתחרר מהאשפוז (כלומר מסיים את הספר) בתובנה שלא היו אלו אלה מחשבות שווא, ייתכן שהסופר דווקא מצליח לקום על יצירו ולהיות ממש דומה לאלוהים, באמצעות טרנספורמציה שלו לכדי יצירה שתחיה לנצח! או לפחות כמה שנים טובות...

» ביקורות נוספות של יהונתן מויזה
» ביקורות נוספות על הטוב מכל העולמות