נדמה לי שכבר כתבתי על כך כמה פעמים; אני מאוד אוהב ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות!
כך כשהזדמן לי הספר הזה (אשתי קנתה אותו עבור עצמה) התחלתי לקרוא אותו בכיף... מה שמעניין בו מאוד זה בייחוד הפרקים הראשונים שבו; לא הרבה יודעים זאת (אני למשל לא ידעתי) שאניטה שפירא, המחברת הידוענית, של ביוגרפיות היסטוריות מצליחות כמו למשל "ברל" או "אביב חלדו" (על יגאל אלון – שקראתי) היא בעצם ילדת שואה! ילדה שניצלה בנס כי הוריה נרצחו...
ככזו היא הייתה גם ילדה מאומצת, שנאהבה על ידי הוריה המאמצים והיא מצדה אהבה אותם כאילו היו הוריה הביולוגיים... אז זהו שכל הקטעים הללו של ילדותה בפולין, עלייתה לארץ עם הוריה המאמצים והתאקלמותה בארץ כילדה, הם ממש מרתקים בעיני! כמו כל שאר העניינים האישיים והמשפחתיים שבהם עוסק הספר.
הספר עוסק בהמשך יותר בקריירה האקדמית שלה ובחיבוריה ההיסטוריים – החלק הזה גם הוא מעניין, אבל הרבה פחות בעיניי לעומת העניינים האישיים.
לקראת סוף הספר היא מאוד ממעיטה בכתיבתה על עניינים אישיים ומתרכזת כמעט אך ורק בקריירה שלה וחבל. אני מניח שהיו לה סיבות טובות לכתוב מעט מאוד בעניין הטראגי והמצער, על בעלה שהתאבד בגלל מחלתו חשוכת-המרפא - והיא כתבה על כך בקושי חצי עמוד... בכל אופן כללית עדיין האוטוביוגרפיה הזאת מעניינת בעיניי ובהחלט מומלצת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
