ביקורת ספרותית על הפרופסור מאת שרלוט ברונטה
ספר מעולה

---

עונג צרוף.
חשתי כמי שנישאת על ענן רך במיוחד. זרמים של אושר עיקצצו את גופי ותחושת רוגע שרתה עלי.
לקרוא ספר זה הזכיר לי נשכחות. הימים ההם של נערותי המוקדמת, בהם קראתי בשקיקה את ספרי סדרת האסופית, גאווה ודעה קדומה, ג'יין אייר, נשים קטנות ועוד.
הספרים הללו שהכניסו אותי באופן טוטאלי אל עולם הספרות ועולם הספרות הקלאסית בפרט. שגרמו לי להבין באמת מהי אהבת ספרים ועד כמה זו אהבה חזקה שעד היום נשתמר אצלי בנפש ובגוף.

אין הספר ג'יין אייר. רחוק מזה. המוטיבים הגוטיים- דרמטיים ואפלוליים משהו שאפיינו את ג'יין אייר אינם נוכחים כאן. זהו ספרה המוקדם של שרלוט ברונטה אך אין זה אומר שהוא לא ראוי. אדרבא ואדרבא. הוא ראוי כי הוא מעניק לקורא הנאה מסוג אחר.
זהו ספר שגיבורו הוא גבר. רציונלי המנסה לפלס לעצמו דרך ולאפשר לו לחיות חיים הוגנים ומהוגנים. ויליאם קרוומסרת הוא יליד אנגליה שנאלץ להתדפק על דלת אחיו הבכור אדוארד לאחר שהפנה עורף לייעוד שהעידו לו דודיו- להיות איש כמורה ובעל לאחת מבנותיהם.
הוא עובד כפקיד אצל האח האכזר והנכלולי וחולם על משרת סוחר אך עבודה של מספר חודשים אצל אחיו בתנאים לא-תנאים מניבה אצלו את המסקנה שלא נועד להיות סוחר ואל לו להישאר רגע אחד אצל האח שקרבת הדם ביניהם מקרית בהחלט לאור הנסיבות.

ויליאם הצעיר, בן תשע עשרה סך הכול, יוצא אל העיר בריסל בבלגיה, כשבקרבו מפעמת תקווה לצד הייאוש, תקווה לעשות מעט כסף למחייתו, ולמצוא את ייעודו. הוא מתחיל ללמד בקולג' של נערים אצל אדון פלה ובמקביל מלמד בקולג' סמוך לנערות אצל מאדאם זוריד. הוא מוצא בה עניין אך עד מהרה זונח את התקוות שטיפח כלפיה שכן אופייה נוגד את אופיו הזך והאמין.
בקולג' לנערות הוא מתוודע אל מדמזאל פרנסס אנרי. תלמידה המשמשת גם כמורה לעבודות התפירה והסריגה. מדובר בבחורה ממוצעת מראה, ענייה ללא כל שאר בשר קרוב מלבד דודתה הקשישה והחולנית, אך הנתונים החלשים כלל אינם מעידים על אופיה החריף ועל נכונותה לצלוח את המשבר הכלכלי והתעסוקתי כנגד כל הסיכויים.
מדובר בדמות אישה ענוגה, מקסימה, היודעת לעמוד על שלה, נעימה אך לא מתפשרת כאשר זה קשור לעבודה קשה. כל רצונה הוא להשיג משרת מורה מכובדת, להתקדם ולשוב לאנגליה, משאת ליבה היחידה.
יותר מכך, כאשר ויליאם מציע לה נישואים ומבקש ממנה שתישאר בבית והיא מסרבת. מסרבת להיות אותה רעייה קטנה שמתפלשת בחוסר מעש, זה עשה לי נחת גדול שכן פרנסס היא פורצת דרך לנשיות אחרת. לא מתחנתנת אלא נשיות מודעת לעצמה וליתרונותיה השכליים שאינם נופלים מאלה של המוח הגברי.

ויליאם הצעיר מתרשם עמוקות מנערה זו ולצד גינוניו הקפדניים כמורה דבר מה מתחיל לבחוש בו ולעקצץ כלפי אותה נערה ענייה שגורלה לא גזר עליה גדולה רבת משמעות אך היא, כנגד כל הסיכויים, הפכה את הקערה על פיה, זקפה קומתה והראתה לעולם מה יש לה להציע.
הדינמיקה בין השניים מענגת מאין כמוה. הזיווג ביניהם הולם מאוד. הוא גרם לליבי לפרפר ולהאנח בהשתאות כשאני ממלמלת לעצמי: איזה ספר נפלא!!

הספר הזה מקנה חדוות קריאה אדירה לחובבי הז'אנר וגם לאלה שלא והוא אף הצליח לחלץ ממני דמעות לא מעטות לנוכח עיקשותם של השניים להצליח בדרכם, הנוסטלגיה הרבה שהוא עורר כאשר הרהרתי בספרה ג'יין אייר.
כל שנותר לי לעשות הוא להתרפק על הספר הבא של שרלוט ברונטה, שירלי, כשיתורגם. בתקווה שהמתרגמים לא יענו את הממתינים בסבלנות וכוססים ציפורניים.

אני חייבת לציין, ככוכבית לסיום, שבדיוק שבוע שעבר, בעת התחלתי את קריאת הספר, צפיתי בסרט "אמילי" המבוסס על סיפור חייה של אמילי ברונטה עם פרשנות פמניסטית ייחודית של הבמאית אשר יצרה סרט שמתכתב עם קדרותו של ספרה אנקת גבהים. גם הסרט, כמו הספר של שרלוט ברונטה, עוסק ברצונה של האישה לנתב את דרכה, לפרוש כנפיים ולשבור את הכלוב המגדרי בו כלאו אותה.
פרנסס מאוד מזכירה את אמילי אבל בניגוד לעובדה שאמילי היא פרשנות מודרנית של במאית בת זמננו, פרנסס היא דמות שאישה ויקטוראנית המציאה וזה מפליא עוד יותר. כך או כך, הן הספר והן הסרט מומלצים בפה מלא.

" מסיה, אם טבעה של אישה מתעב את זה של האיש שהיא נשואה לו, מוסד הנישואים הוא ללא ספק הסדר של עבדות, נגד עבדות מתקומם כל בר דעת, ואף שעינוי הוא מחיר ההתנגדות, יש לקרוא עליו תיגר"
" לא העמדתי שום מכשול בדרכה, לא גיליתי שום התנגדות. ידעתי שהיא אינה אישה שתוכל לחיות בניחותא וחוסר מעש, ואפילו לא יחסית בחוסר מעש. היא הייתה זקוקה לתפקידים שעליה למלא, ולתפקידים חשובים, לעבודה שיש לעשות- עבודה תובענית, סוחפת ורווחית."

הסקירה מוקדשת לזשל"ב שקנה לי את הספר כמתנת יום הולדת! תודה!

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על הפרופסור