ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 7 בנובמבר, 2022
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
לפעמים, לא צריך לבדות מן הדמיון, בכדי להוציא ספר לאור. לפעמים סיפור החיים שלנו, המכיל אירועים שעברנו במהלכם, יכולים למלא ספר שלם, סוער, מלא בדרמות ורגש.
וזה בדיוק המקרה של הסופר הצרפתי פיליפ בסון.
מדובר בספר אינטימי, ישיר ומלא בכנות. נקי מגימיקים ושטיקים. בסון פותח בפני הקוראים את הלב שלו. הוא מתאר את חייו בשנות ה-80, תלמיד מצטיין בלימודים אך פחות חברתית, המתאהב בבחור מקובל וספורטיבי. אותו בחור, שמו תומא, ניגש אל בסון במפתיע ומזמין אותו לפגישה. הפגישה נעשית במקום מבודד, כדי שאף אחד לא יראה, ושם בסון חווה את מלוא כוחה של האהבה והתשוקה.
אז כן, פיליפ בסון הוא הומוסקסואל ואלה שנות ה-80, בהם נערים המגלים את מיניותם השונה עושים את הכל בסתר. בעוד פיליפ בסון, המופנם חברתית, אינו דוגל בהסתרה פנאטית של סיפור אהבתם בפני החברה, בן זוגו המקובל חברתית, תומא, דורש ממנו לשמור באדיקות על הקשר בסוד.
הסודיות הזו יוצרת מצב שבסופו של דבר הקשר לא מחזיק מעמד, קשר שמסמל עבור בסון את רוח הנעורים, כאשר המשותף לשניהם - הקשר, ורוח הנעורים - הוא שהם לא נצחיים. כל אחד מבין השניים הולך לדרכו. ואז, שנים רבות לאחר מכן, ב2006...
רגע, רגע, קצת נסחפתי. עוד מעט ואחשוף בפניכם את כל עלילת הספר. רק אומר שמה שדחף את פיליפ בסון לספר את סיפורו, התרחש ממש מעט לפני שהתחיל לכתוב את הספר, בשנת 2016 (כלומר, קרה משהו בשנת 2016 ובעקבותיו בסון התחיל לכתוב אותו בשנת 2017).
ה"משהו הזה" מסמל בתמציתיות את רוח התקופה המודרנית שבה אנו חיים: כלומר, שעוד יש לאן להתקדם. שאנשים שונים לא תמיד מצליחים להתמודד עם שונותם ועם הציפיות שיש לחברה מהם, להיות "נורמליים" ולהתנהג כמו כולם, על אף כל הדיבורים של "אנחנו כבר בשנת 2022, התקדמנו מאז ונהפכנו לנאורים יותר ומכילים יותר ממה שהיה פעם". אז כן, התקדמנו, אבל יש עוד כברת דרך לעבור, כמו למשל להבין שכל אדם הוא יחיד ומיוחד ואי אפשר שכולם יהיו כמו כולם.
לסיכום - סיפור מרגש ואינטימי, בסון יודע לספר סיפור בצורה שתיגע. העמוד שניים האחרונים שלו, צובטים את הלב. אמנם יש קטע מיני בהתחלה, שלחלקים יכול להיראות בוטה ואולי גם לא נחוץ (אל דאגה, הקטע קצר מאוד ובסון לא מתעכב עליו יותר מדי), ועם זאת בהחלט משאיר אצל הקוראים רושם שפיליפ בסון הוא אדם חזק ואמיץ שהתגבר על דברים שאנשים רבים כמותו לא בהכרח מתגברים עליהם, וזה לחשוף את עצמם באומץ ואף בבוטות, ועוד בפני קוראים מכל העולם, כאילו הוא אומר: "אז כן, הזדיינתי בתחת. לא מתאים לכם? לכו תזדיינו בתחת..."
33 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
misskipod - אין בעד מה. תודה רבה, שמח שאהבת!
עמית לנדאו - לא ממש, יותר את העניין של תפקידים וייעודים בתוך המשפחה, חלומות ושאיפות אל מול המציאות. אבל זה עדיין שולי יחסית לנושא העיקרי של הספר. |
|
|
עמית לנדאו
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
ספר קורע לב, שאם אני זוכר נכון מעלה גם את נושא הפערים המעמדיים.
|
|
|
Misskipod
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
גם אני אהבתי והערכתי את הספר הזה, תודה שהזכרת אותו.
ובלי קשר, הפאנץ׳ שלך, מצחיק וממצה:) |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
מורי - תודה רבה. מסכים.
פרפר צהוב - תודה. נכון, גם אני חשבתי על זה כששמעתי לראשונה על שם המפלגה. עמיחי - התבלבלתי בין לוק לפיליפ. לוק זה הבמאי, פיליפ זה מי שכתב את הספר הזה. אתקן. |
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
לוק בסון זה הבמאי, לא?
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
סקירה יפה על קשר שבמקומות רבים עדיין נאלצים להסתירו.
גם בישראל יש לא מעט שמרנים קנאים, כמו מפלגת נועם, ששמה הפוך לאופיה. |
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
באמת ספר טוב וסקירה טובה שלך.
|
33 הקוראים שאהבו את הביקורת
