ביקורת ספרותית על ההיפותזה של האהבה מאת אלי הייזלווד

---

זה ספר שתחילתו וסופו בשעשוע. מדוע תחילתו? בגלל הסיפור הבא:
אני יושבת לי בתחנת הרכבת (היפהפיה) בירושלים, ממתינה לחברות כי הקדמתי בשעה למפגש המתוכנן. בקטנה. יש לי בתיק ספר שעוד לא חנכתי. אני מוציאה את הספר מהתיק - "ההיפותזה של האהבה" - מתיישבת על ספסל ושוכחת מהעולם.
מולי עובר אדם מבוגר, חולף על פניי, ואז עוצר. מסתובב בחזרה אליי. מטה את ראשו הצידה ומנסה לקרוא את שם הספר. אני מרימה את היד כדי לעזור לו.
"סליחה, המילה היפותזה אתגרה אותי", הוא מתנצל וממשיך לנסות לקרוא את הכותרת.
אני מחייכת, כי אי אפשר שלא. גם אני אוהבת להציץ על ספרים שאנשים אחרים קוראים, פשוט לא בכזאת... אהמ. בוטות? אבל זה היה חינני בהחלט מצידו.
"מה השם המלא?" הוא שואל כנכנע.
"ההיפותזה של האהבה".
הוא מנסה לא לעוות את פרצופו על המילה אהבה אבל נכשל. "על מה הספר?" הוא שואל, אף על פי שנראה לי שהוא כבר מנחש. "משהו פסיכולוגי? תיאוריות על הנפש?"
לא נעים לי לאכזב אותו. "זה רומן, האמת. בין שני מדענים. שילוב של רומנטיקה עם מדע. נחמד דווקא".
עכשיו העווית הפנים גדלה ואני מתאפקת שלא לצחוק. "אה". הוא חושב לרגע. "את יודעת, יש ספרים - ספרים רציניים - פסיכולוגיים על האהבה. פרויד למשל כתב איזה ספר... העונג... אני לא זוכר את השם, אבל משהו עם העונג... ספר רציני..." אני מחייכת ומהנהנת. אולי אחפש אותו. טוב, אחרי התקרית הזאת, אני כנראה חייבת לחפש אותו. "בכל מקרה, סליחה". הוא מכחכח בגרונו. "שיהיה לך יום טוב".
הוא מנופף לי. אני מנופפת בחזרה.
כשהוא מתרחק, אני מתחילה לצחוק.

השם של הספר אולי יכול להטעות, אבל הכריכה לא. הבחור האקראי מהרכבת כנראה פשוט פספס את שני האנשים המתנשקים על הכריכה, אולי כי הביך אותו לדחוף את פניו יותר מידי (אף על פי שניסיתי לעזור לו ולקרב את הספר. באמת. אני בעד חטטנות הקשורה לספרים, כמו שציינתי). אז כן, מדובר בספר רומנטי. הומוריסטי, חמוד. מסוג הדברים שחיכינו להם - אנחנו, נשות המדע, שבילינו כמה וכמה שנים ספונות במעבדות מחקר או רכונות על המקלדת כדי לסיים את הדו"ח ולהגיש אותו בזמן. מי מאיתנו לא הייתה רוצה שהמעבדה תהפוך למקום עם נופך קצת יותר מלבב, תרתי משמע?
אז זה בהחלט ספר חמוד, שפחות או יותר עומד בציפיות. לא ספרות עילית, לא "ספר רציני". לא פרויד. אבל כיפי וקליל ונחמד להעביר איתו כמה שעות בהמתנה לחברות על הרציף בירושלים. הוא יקרוץ במיוחד למי שידעה את מנת הסבל של האקדמיה על בשרה, אבל גם אם לא, הוא עדיין חביב בהחלט. הוא מודע לקלישאות הרומנטיות וצוחק על עצמו, כולל על ה-קלישאה של זוגיות מזויפת שהופכת לאמיתית (אוליב, הדמות הראשית, תוהה לא מעט איך יתכן שד"ר קרלסן לא ראה קומדיות רומנטיות, ובעיקר איך יתכן שהוא לא רואה לאן זה הולך - הרי ברור שבחדר במלון תהיה רק מיטה אחת!).
התרגום, לצערי, היה יכול להיות יותר טוב; היו לא מעט משפטים שתורגמו באופן מילולי מידי, כאלו שגרמו לי לחשוב "כנראה שבאנגלית זה נשמע יותר טבעי", וזו אף פעם לא מחשבה מחמיאה. ובעצם, גם העריכה של הספר טעונה שיפור. היועצת של אוליב הייתה זכר בעמודים הראשונים, ובהמשך הפכה לנקבה. ולא, היא לא עברה שום ניתוח - מישהו פשוט התבלבל בתרגום. לא היו הרבה טעויות כאלה, אבל בהתחשב בכך שהספר צועק "אני מתורגם! זה בעצם משפט באנגלית!" בכל שורה, הייתי רוצה עריכה איכותית יותר. בכלל - וזו כבר לא אשמת התרגום אלא של האווירה בכתיבה - יצאתי עם תחושה שהסיפור הזה יעבוד היטב בתור סרט, ושהמילה הכתובה קצת פחות מחמיאה לו. אולי זו רק אני, אבל לא הרגשתי שהמילים מוסיפות כאן איזשהו עומק שאי אפשר לקבל בצורה ויזואלית, וזה חבל בעיני, כי זו בדיוק היחודיות של ספרים. עדיין, הוא מקבל נקודות זכות על הצגת מערכת יחסים לא אלימה (הידד), על המקוריות שבשילוב אלמנטים מדעיים מתוך חיבה ולא סתם כגימיק (אף שברור שגם זה חלק מהעניין, אבל זה נעשה בצורה חמודה), ועל האווירה המחויכת. אפילו שהיא קצת מחויכת ונאיבית מידי.

האמת היא שלא חשבתי לכתוב עליו ביקורת (קראתי ספרים מעניינים יותר לאחרונה - ויש שיגידו "רציניים" יותר - ועליהם משום מה החלטתי שלא לכתוב), אבל סיפור הזקן מירושלים כל כך שעשע אותי שכאב לי לא להעלות אותו על הכתב. מתנצלת אגב על התמלול הלא מדויק של התקרית, במציאות זה היה יותר מצחיק :)
המסקנה: אל תחששו לבהות לאנשים בספרים במקומות ציבוריים - זו הדרך ליצור סיפורים מקסימים. (פעם מישהו התחיל איתי בצורה כזו, כי קראתי באמצע הרחוב והוא הסתקרן. הוא רק לקח את מספר הטלפון, אבל לא התקשר. מצד שני, קצת ייבשתי אותו, כי הייתי באמצע קטע ממש טוב בספר והוא, אהמ... הפריע לי. זה היה ספר של רובין הוב, וזה לא הוגן להיכנס באמצע. ייתכן שפספסתי את אהבת חיי. ומצד שני, ייתכן שלא).
והמסקנה הנוספת היא כמובן שאם חשקה נפשכן/ם ברומן רומנטי בעטיפה אוניברסיטאית המדיפה ניחוח של יותר מידי עבודת מעבדה ומעט מידי שעות שינה, זה הספר.
שיהיה שבוע מלא אהבה :)

» ביקורות נוספות של אתל
» ביקורות נוספות על ההיפותזה של האהבה