מוזר קצת שספר של חדש של מחברת "המומינים" נדחק לשוליים. על אף שיצא על בסיסו סרט, הוא היה מונח זמן מה בערימה של ספרי מבצעי החודש ומאז נעלמו עקבותיו. בספר תוכלו לחזות בתמונת החיים של המחברת, החיה עם בת זוגה בבית שמארבע חלונותיו נשקף הים. וכמו הרוח המפסלת בגלים כאוות נפשה, כך המחברת עוסקת מבוקר ועד ליל באומנות - מציירת, מפסלת, וכותבת. בערב היא מניחה את כלי עבודתה וניגשת לראות סרטי מופת ביחד עם חברתה על הספה. הספר קצר ואינו מכיל פניני חכמה שניתן לחזור אחריהם בקול. גם העלילה בו היא משנית ובקושי קיימת. אך בכל זאת הוא עורר בי השראה ונשאר אצלי בזיכרון הרבה אחרי שקראתי אותו.
ספוילר: --------------------------------
הפרידה של הגיבורה מבת זוגה בסוף הספר הוכיח לי שכדור הארץ על תנועתו הסיבובית גורם לנו מספיק סחרחורת, ואין צורך להתענות ללא סיבה.
---------------------------------------
לסיכום, ספר לא משהו אך הקריאה בו איננה מסבה סבל. ברכט טען פעם שלא הולכים לתיאטרון כדי להנות.















