ביקורת ספרותית על חיים מאת גַּיִל הַרְאֶבֶן
ספר מעולה

---

בואו נתחיל מהשורה התחתונה, שבמקרים רבים תוך כדי כתיבת הסקירה, אני שוכח מהי השורה התחתונה: הספר הזה הוא לאף אחד ולכל אחד. בחרו מה מתאים לכם.
יואש, בהיותו כבן שמונה בירושלים, התנדנד בכסאו בכיתה. אתם מכירים את הנפילה המהדהדת שבאה בעקבות נדנוד שכזה, אבל נפילה לא היתה כאן, באשר המורה התקרבה ומנעה אותה. אבל יואש, במעשה המתפרץ והנועז והיחיד שעשה בחייו כשנבהל ממעשה המורה, זרק את הכיסא קדימה ופגע בקסניה. הם הפכו, בניגוד לציפיות, לחברים מאז, ויואש התחתן עמה סמוך לגיוס והציל אותה מחיי צבא משמימים. היא הפכה לשחקנית בלהקה נודדת בצרפת, מובן שלא חיה עמו למרות שנים של חברות ואז חזרה עם תינוק משם. כך יצא שהתגרשו.
יואש היה תמיד בחור אדיב, נעים, מקשיב לכל מילה שהזולת שיתף עמו, בשל תאונה לא היה בקרבי, בסוף השתחרר והפך לעוזר ספר. את חייו אפשר להגדיר כהיותו אדיש תמיד לכל אפשרות לעשות משהו עם חייו, למרות שלא נמצאה מניעה שיעשה כך.
קסניה אכן עזבה אותו, אבל אביטל היפה נקשרה בו ואליו בשיקום בבית החולים בעקבות תאונת השמן החם שנשפך עליו בטירונות במטבח. למרות ששניהם חיו יחדיו, הוא הבחור היפה עם חברתו היפה, ממש פאוור קאפל, יואש האדיש לא מצא לעשות עם מצבו דבר. הוא אהב להיות עוזר ספר (גלב, כן?) והיא עשתה תואר שני בפסיכולוגיה. קסניה עשתה תואר שני במשחק בהיותה שחקנית מחוננת. גם דוקטורט יש לה וגם ספר כתבה.
יואש "זכה" לקבל את משרד סבו כדירה, ממילא שרצו שם כל חבריו, שאהבו להיות בחברתו ובכלל אצל מי שדירה נפלה בחיקו ללא מאמץ, דבר שבכלל מאפיין אותו כל חייו, הקלות הבלתי נסבלת של הקיום.
הספר הוא מן חיים שכאלה, תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית של ערוץ אחד ההיסטורי, כולם מלווים את יואש האדיש, מדברים בשבחו, או לפחות מאמינים בשבחו. הוא, לעומת זאת, אדיש, אבל נחמד ונעים תמיד, וחי מטיפים של עוזר ספר.
אבל לא רק יואש שם, הרי גם קסניה, והם לא נעצרו בגיל מסויים וזה ממשיך עד היום עם עוד דמויות ועוד התפתחויות. הכל כתוב נהדר, אין רגע דל, דל בכתיבה, לא רק במאורעות.
האם מעגלים נסגרים? חלק נסגרים, מעגלים חדשים קמים וחיים, חיים חדשים באים לעולם, אפילו ממי שלא ציפו שיביאו כאלה.
משעשע לראות כיצד יואש האדיש, עד שהתרגלו כי אחרת אי אפשר, מעמיד מראה דמיונית בפני כולם, כל אלה שעסוקים ב"חיים", בלימודים, בחתונות, בהבאת ילדים, במלחמה במחלות, ואילו יואש ממשיך בשלו ושלו לא תמיד מרכז הסיפור כי גם אחרים חיים, אבל נעים להגיע אליו עם חטיפים ובירות, הוא תמיד יקשיב ויתעדכן כי עדכונים אחרים אין בחייו, אין לו טלוויזיה (שעובדת), אסור לשמוע חדשות ברדיו אצלו במספרה, הרי זה אזור בריחה, וכך הלאה.
אולי היה צריך לקרוא לספר חיים קטנים? אופס, תפוס כבר.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על חיים