ביקורת ספרותית על חיים מאת גַּיִל הַרְאֶבֶן (נצחיה )

ביקורת ספרותית על חיים מאת גַּיִל הַרְאֶבֶן
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 12 בדצמבר, 2023
ע"י נצחיה

אל גן העדן האבוד אני חוזר
אל תוך השקט הקרוי - נוסטלגיה
בדלת זו אני עובר אל מרחבי הזמן
אל עלומי ואל חושי
אל שביל עפר, מחוץ לכפר
אל קרבתך אלי
באור הלילה הכסוף, אהבת חיי
את היית לי...
למראית ה-דז'ה וו
(שלום חנוך)

מה קסום בתחושה הזאת של נוסטלגיה? האם הזמן שעבר מקהה זוויות חדות, צובע בנופך ורדרד דברים שהיו אולי עכורים ואפורים בזמן אמת? אולי היותנו צעירים, העולם כולו לפנינו, הדלתות הנפתחות, כוחנו במותננו, כל אלה ועוד מייצרים תחושות געגוע בלתי סבירות למצב שבזמן אמת לא בהכרח היה אופטימלי או נחמד.

מכירים פגישות מחזור, שבהן אנשים מכובדים, מבוגרים ובעלי מקצועות, משפחות וחיים מבוגרים חוזרים להתנהלות של גיל 16? יותר מזה, מכירים "חבורה" כזאת של אנשים שלא נפרדו מאז התיכון או היסודי ונפגשים כל הזמן? לי אין חבורה כזאת, לא שאי פעם היתה. אבל פעם פגשתי במחלקת יולדות מישהי שלמדה איתי בתיכון, וה"חבורה" שלה, כלן למדו איתי למען האמת, הגיעה. זה היה מאוד מביך מבחינתי. אולי אני מקנאה בחברתיות, בשמירת הקשר מעל עשור יחד, אבל האווירה שם היתה לחלוטין לא בוגרת. תחושה של כיתה י"א אול אובר אגיין, גם כשאת כבר אמא.

גיל הראבן כותבת על "חבורה" כזאת. אנשים שנמצאים יחד מאז כיתה ג'. הציר של החבורה הם שניים - קסניה ויואש. איזה שם זה "יואש"? לדעתי לא שם שקראו למישהו שנולד בתחילת שנות השבעים. ואם כבר, אז איזה שם זה "קסניה"? לא משנה. תקרית בכיתה ג' חיברה את יואש וקסניה ליישות מוזרה שאינה זוג במובן הרומנטי, אבל כן אוספת סביבה אנשים. קסניה היא האש, תמיד יש דרמות שהיא יוצרת. יואש הוא האדמה, שקט ואדיש. במהלך השנים מתגלגלת לרשותו דירה, ולכן אף שהוא לא עושה כלום, או בגלל זה, הוא מזמן את הקרקע עליה כל השאר נפגשים, מה שכולל את ליאור, יואל, אביטל ועוד כמה.

זו ילדות והתבגרות בירושלים, טיפה מעל הגיל שלי, ועדיין פורט לי על מיתרי הנוסטלגיה של מקומות ואירועים. עם זאת בצורה מוזרה היחיד שכותב את הספר משתמש בלשון רבים - "היינו", "עשינו", גם בסיטואציות שבהן לא כולם יחד. ה"גיבור הקולקטיבי", קצת כמו בספר "היינו העתיד" של יעל נאמן, בא לשים את החבורה, לא את היחיד, במרכז. לי זה קשה לקריאה, וגם מפריע להזדהות. מה גם שלא קורה הרבה, כלומר הדמויות, ובפרט יואש, לא מתפתחות לשום מקום. כתוב טוב, אבל ממצה את עצמ די מהר.

10 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על חיים

טוקבקים

+ הוסף תגובה

נצחיה	נצחיה (לפני שנה ו-8 חודשים) לא אומרת כלום על עצם ה"חבורה" אבל יש משהו תוקע מאוד ב"חבורה" כשהיא כוללת את אותם אנשים מגיל 9, זה לא מאפשר התפתחות אישית, והתקיעות של יואש בסיפור ממחישה את זה מאוד. במחשבה שניה, אולי זאת ממש הכוונה של גיל הראבן, ואם זה אכן כך, לספר מגיע עוד כוכב
חני	חני (לפני שנה ו-8 חודשים) יש משהו כייפי בחבורה, שכל פעם שנפגשים יש קסם באוויר והרבה אהבה. לספר לא הגעתי, תודה.
מורי	מורי (לפני שנה ו-8 חודשים) ספר של חמישה כוכבים. מקסים.
נצחיה	נצחיה (לפני שנה ו-8 חודשים) תודה לך מירית
נצחיה	נצחיה (לפני שנה ו-8 חודשים) בנצי, תודה, אין צורך לתת צ'אנס נוסף
מירית	מירית (לפני שנה ו-8 חודשים) ביקורת מאוד יפה נצחיה
בנצי גורן	בנצי גורן (לפני שנה ו-8 חודשים) תודה נצחיה. התחלתי וזנחתי. אולי אתן צ'אנס נוסף.