קראתי לאחרונה שני ספרים על שנת 1938: "שער הניצחון" הנפלא על אותה שנה בפאריז, והספר הזה העוסק באותה שנה בניו יורק. אין ספק שזו היתה שנה שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי כשנה יוצאת דופן: ציפיות מלחמה באירופה, פליטים ממדינות שונות נעים ונדים בתקווה למצוא מדינה שתסכים לקבל אותם, ושפל כלכלי אכזרי בארצות הברית, שלמעשה הסתיים באותה שנה ושנת 1939 כבר סימנה צמיחה כלכלית בזכות המלחמה המתקרבת.

הספר הזה - ששמו מבוסס על חוברת דקה של הנחיות להתנהגות נאותה בחברה מהוגנת ובשיחה, שנכתבה על ידי ג'ורג' וושינגטון (כן, ההוא מהשטר...) והיא בעלת תפקיד מסויים בעלילה. הסיפור עוקב אחר התנהלותם של מספר צעירים באותה שנה, כשהגיבורה עימה אנחנו מזדהים היא המספרת, קייטי קונטנט. החיים בניו יורק: שאפתנות, כסף ומעמד, וגם חוכמה ומקום מיוחד השמור למזל...

היתרון העיקרי של הספר הזה בעיני הוא הכתיבה. היא מתוחכמת, מתארת בסצינות קצרות את הסיפור, עושה שימוש רב ברמזים ובהשלמות שעושה דמיונו של הקורא. גם בניית הדמויות טובה. הסיפור עצמו אינו יוצא דופן או מפתיע ונראה שקראנו כבר המון סיפורים כאלה, אבל הכתיבה מחפה על בנליות הסיפור.
קיבלתי עליו המלצה חמה ואני לא יכולה להגיד שהתאכזבת, גם לא שהתלהבתי כמו הממליצה: זה רומן ביכורים שיצא לאור ב2011, מעניין ומתאר תקופה מסקרנת. האם הרגשתי שהסיפור נכתב ב 1938? ממש לא. הגישה בספר הזה עכשווית. גישה ליברלית לגבי יחסים בכלל ואגביות ביחסי מין שאינה מתאימה לאותה תקופה. אבל מי שיצליח להתעלם מהצרימה הזו, ייהנה למדי מהספר, כמוני.

כללי הנימוס
אמור טאוולס
מאנגלית בועז וייס
מודן הוצאה לאור
330 עמוד

הספר בגדול (יש במילה הזו מריח ההסתייגות) מצא חן בעיני וכדי להראות שאני בחברה טובה, אני מצטטת אילנות גבוהים:
"...שנון, מבריק, שופע מזימות אפלות." גארדיאן
"ספר חובה: מרתק ויפהפה." סאנדיי טיימס
"זהו ספר מיוחד במינו... טאוולס נולדה לכתוב." הראלד סאן

עד כמעט לסוף הספר מאד מאד נהנתי: ספר שיש בו בנוסף לסיפור איכויות אחרות 'קונה' אותי. כאן יש דמויות מענינות, עלילה מיוחדת ואולי מה שחשוב לי, יש בספר "כתיבה רעננה", הנה קטע לדוגמה:
"…. בדרך חזרה נתקלתי בצ'רנוף הזקן. הוא עמד בקצה המסדרון והביט בקהל.
"שלום לכלוכית," הוא אמר ברוסית. "את נראית מדהים."
"יש לך תאורה מחורבנת"
"יש לי עינים טובות"
הוא נד בראשו לעבר השולחן שלנו. איב ניסתה לשכנע את טינקר להצטרף אליה למשקה.
"מי האיש הצעיר? שלך או של החברה שלך?"
"קצת של שתינו. אני מניחה."
צ'רנוף חייך. היו לו שתי שיני זהב.
"זה לא עובד לאורך זמן, רזונת"
"ככה אתה אומר"
"ככה אומרים השמש, הירח והכוכבים" (עמ' 41)
השיחה המצוטטת כאן היא דוגמה המעידה על הסגנון של הספר כולו.

בדרך כלל אני לא מספרת את תוכן הספר.. אם הספר מומלץ הוא עושה זאת טוב ממני. אם אינו מומלץ, חבל על זמננו – למה לכתוב (תוכן) ולקרוא סקירה על ספר, שלא כדאי לקרוא אותו?

מפעם לפעם יש לי רושם שפטור בלא כלום אי אפשר ואז אני מצטטת מגב הספר:
כללי הנימוס מעניק לנו הצצה לניו-יורק בתקופה של סוף השפל הכלכלי. הקוראים יילכו שבי אחר הכתיבה הרעננה ורבת התהפוכות, האווירה הנוצצת וגילויים עוצרי נשימה, כאשר טאוֶולס מעירה את רוחותיהם של קפוטה, סקוט פיצג´רלד ומקארתי. זהו ספר ביכורים מתוחכם ומבדר של אמור טאוֶולס על אישה צעירה בעלת דבקות נדירה במטרה.

ובחזרה לניסוח שלי:
בנוסף לרוחותיהם של הסופרים האמריקאים קפוטה, סקוט פיצג´רלד ומקארתי. מצאתי שם גם את הוגה הדעות האמריקאי הנרי דויד תורו באמצעות ספרו וולדן החוזר ומוזכר בספר פעמים אחדות.


המספרת היא נערה סקרנית אינטלקטואלית ומשכילה שבמהלך הספר מגיעה לעמדה שונה מאד מזו שאליה נולדה – משפחה עמלנית מהמערב התיכון. כאמור, יש בספר איזכורים לספרים אחדים, אך יותר מכולם ל"וולדן".

דווקא בגלל האזכור המרובה של וולדן, התרשמתי שקיים פער בין העלילה המסופרת בגוף ראשון על ידי קתרין, קייט, קתי לבין הסאב-טכסט שוולדן נוכח בו. אולי העיוות הוא פרי רוחי, אך כשאני שוקלת את ההתפעמות הראשונית שלי מהכתיבה הרעננה, מהדמויות המעניינות ומהעלילה למול ההתרשמות הסופית, יש לי אכזבה מסוימת שהיא מקורה של ההסתייגות הנרמזת במילה 'בגדול' שבתחילת דברי.

עכשיו אני חייבת להסביר גם למה התכוונתי כשכתבתי: "עד כמעט לסוף הספר מאד מאד נהנתי." -
אני יודעת שיש אמנויות שהאמירה "הדברים אינם כפי שהם נראים" ואם לא דייקתי אתכם הסליחה. במקרה של הספר המסוים הזה, ההסתייגות שלי היא כתוצאה מרושם מסוים שהספר בונה על– לא המשיך... עוד תגידו שיש פה ספוילר. קראו בעצמכם את הספר.

לא ברור לי מה הרבותא בספר.
התקופה מיוחדת במינה, שנת 1937-1939, ניו יוק עדיין מלקקת את פצעי המשבר הכלכלי, וקולות מלחמה נשמעים באירופה.
הבועה הניו יורקית אינה מושפעת מכך, יש את הנערות ה"מיזדנגפות", בלשון תל אביבית, הבחורים העשירים,בתי קפה ומועדונים אקסלוסיביים ואלו שעתידים לתת את הטון,ג'יגולו ואישה מיזדקנת, אופנה מתחלפת ועוד יעוד.
נכון, חסרה טלוויזיה,הרדיו קיים, אבל לא נראה משפיע בצורה מוטרפת כמו היום.
ויש בני אדם המנסים לעלות ולהתמתג בשלב חברתי מתקדם יותר.
אם תעתיקו את זה מניו יורק לעיר החטאים תל אביב, תוסיפו סממני תקופה שטחיים, והרי לכם סיפור סטנדרטי.
הספר כתוב בסדר. לא מצאתי בו ערך מוסף לזמנו ולהמוצאות את גיבוריו.

רומן נחמד