“# יש משהו יותר משעמם מעיסוק במידות ומשקלות? אני מניחה שכן. אין גבול לשיעמום כמו שאין גבול לעניין. מאד משעמם אותי עיסוק בפרטים. אם אני נאלצת, אחרי זמן קצר דעתי נודדת לה למחוזות מעניינים יותר, ומשאירה את גופי שיתמודד. רקע הספר הזה מתאר רשות ממשלתית(!) בהולנד, העוסקת בכיול, בקרה ואישור מידות ומשקלות. בהולנד - בעלת מסורת מפוארת של מסחר – יש חשיבות רבה לכיול מכשירים השוקלים, מודדים ומשווים, וזה השירות לציבור – כל המכשירים השוקלים ומודדים עוברים ביקורת אחת לשנה. ואלה שאינם באים לביקורת אצל מוחמד? מוחמד בא אליהם לביקורות פתע. אני עושה לספר עוול – הוא עוסק, לכאורה, בשני אנשים שהתחילו לעבוד ברשות הזו באותו יום בשנת 1961. יש בסיפור תאור משובב נפש של הפרובינצייה ההולנדית, על שלל טיפוסיה בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. ופה המקום להשוות את דה בריק לג'יימס הריוט שכתב סיפורים משובבי לב על יורקשייר הפרובינציאלית בשנות הארבעים-חמישים-שישים-שבעים של המאה הקודמת. ההבדל תהומי. לא רק כי הריוט כתב על חיים – בעלי חיים ואנשים – ודה בריק כתב על חפצים וערכי-מדידה והשוואה. גם כי הריוט שיבץ את אהבת החיים שלו בתועפות הומור וחן ודה בריק מתאר דיקנות. ציות לכללים. קמצנות וכעס, וחף מהומור (ומחן) באופן סופני. הספר... לא יודעת. יש בו חלקים מעניינים והוא כתוב היטב. אבל קטעים שלמים שיעממו אותי. תאור האישיות האניגמטית והבלתי מתפשרת של קארל דייק, העדר כמעט מוחלט של פרטים אישיים עליו ועל חברו כביכול, תאורים מדוקדקים של שיטות מדידה וההיסטוריה שלהם, מסתכמים בספר יבשושי ונטול פואנטה. עם כל חיבתי להולנדים ולספרות ההולנדית שקראתי, ועם ההבנה שדה בריק מאפיין טוב של המנטליות והתרבות ההולנדית, נשארתי אדישה.”

“אני אוהבת להרחיב אופקים בכל הכרוך בשפות ואנשים. מגיל צעיר הייתי יושבת עם אמי אל מול הטלוויזיה, שתינו צופות בערוץ לבנון, זה עם צלמית הארזים מצד ימין למעלה, ורואות בית קטן בערבה עם כתוביות בערבית. אמי היתה מתרגמת לי את השיחות בין קלרה האם לצ׳ארלס האב, את מילות החיבה שהרעיף אדם העיוור על מרי היפה, את המריבות וההשתלחויות בין לורה השובבה לנלי הבלתי נסבלת ופעמים רבות הייתי מבקשת ממנה לחדול מן הדיבורים משום שאני רוצה להבין בעצמי. הייתי ילדה בת 6 שנשארה שנה נוספת בגן כי הגננת קבעה שאני מופנמת מדי וחסרת כישורים חברתיים והשתעממתי למוות. ידעתי לקרוא ולכתוב והייתי צמאה לגירויים חדשים. האנגלית נשמעה לי שפה נהדרת, מתגלגלת בחן על הלשון ומדוברת רק מתוך המרקע, רציתי להבין אותה. בשלב מסויים השתתקה אמי ונתנה לי להפנים את הלשון, מגניבה בי מבטים מדי פעם ומחייכת לעצמה. חריצים הופיעו במצחי, עיני הצטמצמו ונשכתי את שפתיי. זה היה קשה אך עפ״י תנועות ידיים והבעות נחרצות מצד השחקנים הבנתי פחות או יתר על מה נסבה עלילת הפרק וכך השתפרתי בזכות צפייה קבועה וכשהקליטה היתה ממש טובה וללא ״שלג״ אהבתי לצפות גם בסיפורי התנ״ך (או נכון יותר עלילות הברית החדשה) המצויירים. כעלמה צעירה, ניסיתי להפסיק הדגדוג הבלתי פוסק בקריאת טקסטים באנגלית וחיפשתי מישהו לחלוק עמו את אהבתי לזר והשונה. לבסוף מצאתי אותו ובתור בונוס הוענקה לי שפה נוספת לרזומה: ההולנדית. הדבר הנפלא שמגיע באופן אוטומטי עם לימוד השפה הוא התרבות ועל כן כשאתה לומד שפה (ועדיף להפנימה בין דובריה) ומתחיל לטעום אותה, לחדד את השמיעה שלך ולבסוף גם לאזור אומץ ולהשתמש בה, אתה מבין מהיכן הגיעו ולאן הם מכוונים, מה הם חושבים עליך גם אם נראה שהם מאוד נחמדים ואדיבים. ההולנדים הם בעלי חוסן נפשי גבוה: קשוחים, חרוצים ומחוספסים והדבר בא לידי ביטוי בעגה שלהם, בלהג. ה-ח׳ דומיננטית והם נותנים כבוד לפסיק ולנקודה. יש חוקים שצריך לכבד ויש סדר ולכל פרוצדורה יש תו תקן. נתקלתי בזה כשחייתי שם והתעניינתי בפרוזה שלהם אעפ״כ שקוך ואנקוויסט הם טיפה יוצאי דופן: הרמן מורד ובועט במוסכמות ואנה רגישה ועדינת נפש, דבר הבא לידי ביטוי בספריה המקסימים אך הם לא מייצגים את האבטיפוס ההולנדי כמו למשל ון דן ברינק בספרו ״דייק״ אם חשקה נפשכם לדעת מיהו ההולנדי המצוי וכיצד פועל קו המחשבה שלו, אני מפנה אתכם לספר הייחודי הזה. עלילה שאותה קראתי בעניין רב אך לא כספר מתח, לא בשירותים או בתור למרפאה ולא מתוך רצון לסיים אותו ברגע. יש בו מידע חיוני אודות המקצוע שבו עוסק הגיבור, פקיד בלשכת הכיול של הרשות למשקולות ומידות באמסטרדם ואת חייו הוא מקדיש לעבודה הדייקנית הזאת ומשתמש במושגים הקשורים לאמידת משקל ואורך על מנת לתאר מצבים ורגשות. נשמע מוזר, בפרט לישראלים שמרגישים חובה לשתף את דעתם הנחרצת ורגשותיהם המתלהטים בכל נושא ועניין אך אצל האירופאיים בכלל וההולנדים בפרט, אין זה מובן מאליו והם קנאים לפרטיותם ואינם נפתחים בקלות. תחום העבודה של המספר הינו קריטי לתקופה מסויימת ותיאוריו נמסרים לנו בזמן עבר שכן כעת הוא פנסיונר, מבוגר ומביט על הארועים בצורה מפוכחת ואמיתית. כשאך הגיע לרשות למד לעשות בדיקה מקיפה של משקלים ומאזניים על מנת לראות שהם עומדים בתקן המחמיר, מכויילים עפ״י החוקים והכללים האירופאיים. הוא נסע לכפרים ועיירות בהולנד ושוחח עם חנוונים, איכרים, סוחרים וקצבים. אנשים קשיי יום המתמודדים עם עוני מציק ופגעי מזג האוויר, נמקים להם לאיטם עם הזמן והקדמה ונותרים הרחק מאחור, מוזנחים ונדכאים. מבין ההתחייבויות והמטלות המשובצות בסדר עבודתו, מספר לנו הגיבור על דייק, עמית לעבודה אשר חייו הפרטיים לוטים בערפל והשפעתו הרבה ניכרת על דרך חייו של כותב מילים זה. כאן קצת הלכתי לאיבוד, דווקא משום שכותר הספר מתייחס לשמו של הקולגה, ניכר כי דמותו היא סוג של ענן אביך, משב רוח ולא דמות משמעותית שניתן להישען עליה ולהזדהות עמה. מאוד התחברתי לפן האנושי ברומן שאמנם מגיע במינונים נמוכים ולעיתים מוסווה ע״י שיג אודות מזג האוויר או תורת הקוואנטים על רגל אחת אך זאת היא המציאות ההולנדית כפי שתמיד הכרתי אין דבר כזה מובן מאיליו והכל חבוי מתחת לפני השטח: לעיתים הערפל מכסה סודות עמוקים והמשקולות דוחסים כלפי מטה רגש קטן, מפרפר. הזמן מכניס אותנו לפרספקטיבה, מוכיח לנו תמורות לטובה ולרעה ומידת האורך יכולה אף למדוד את אורך סבלנותו של האדם, את הסתגלותו לשינויים או התקצרות פתיל החיים. הקריאה בספר זה היתה מעניינת ומסקרנת. אני חושבת שאזמין מאמזון את ספריו הנוספים.”

“# יש משהו יותר משעמם מעיסוק במידות ומשקלות? אני מניחה שכן. אין גבול לשיעמום כמו שאין גבול לעניין. מאד משעמם אותי עיסוק בפרטים. אם אני נאלצת, אחרי זמן קצר דעתי נודדת לה למחוזות מעניינים יותר, ומשאירה את גופי שיתמודד. רקע הספר הזה מתאר רשות ממשלתית(!) בהולנד, העוסקת בכיול, בקרה ואישור מידות ומשקלות. בהולנד - בעלת מסורת מפוארת של מסחר – יש חשיבות רבה לכיול מכשירים השוקלים, מודדים ומשווים, וזה השירות לציבור – כל המכשירים השוקלים ומודדים עוברים ביקורת אחת לשנה. ואלה שאינם באים לביקורת אצל מוחמד? מוחמד בא אליהם לביקורות פתע. אני עושה לספר עוול – הוא עוסק, לכאורה, בשני אנשים שהתחילו לעבוד ברשות הזו באותו יום בשנת 1961. יש בסיפור תאור משובב נפש של הפרובינצייה ההולנדית, על שלל טיפוסיה בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. ופה המקום להשוות את דה בריק לג'יימס הריוט שכתב סיפורים משובבי לב על יורקשייר הפרובינציאלית בשנות הארבעים-חמישים-שישים-שבעים של המאה הקודמת. ההבדל תהומי. לא רק כי הריוט כתב על חיים – בעלי חיים ואנשים – ודה בריק כתב על חפצים וערכי-מדידה והשוואה. גם כי הריוט שיבץ את אהבת החיים שלו בתועפות הומור וחן ודה בריק מתאר דיקנות. ציות לכללים. קמצנות וכעס, וחף מהומור (ומחן) באופן סופני. הספר... לא יודעת. יש בו חלקים מעניינים והוא כתוב היטב. אבל קטעים שלמים שיעממו אותי. תאור האישיות האניגמטית והבלתי מתפשרת של קארל דייק, העדר כמעט מוחלט של פרטים אישיים עליו ועל חברו כביכול, תאורים מדוקדקים של שיטות מדידה וההיסטוריה שלהם, מסתכמים בספר יבשושי ונטול פואנטה. עם כל חיבתי להולנדים ולספרות ההולנדית שקראתי, ועם ההבנה שדה בריק מאפיין טוב של המנטליות והתרבות ההולנדית, נשארתי אדישה.”

“אני אוהבת להרחיב אופקים בכל הכרוך בשפות ואנשים. מגיל צעיר הייתי יושבת עם אמי אל מול הטלוויזיה, שתינו צופות בערוץ לבנון, זה עם צלמית הארזים מצד ימין למעלה, ורואות בית קטן בערבה עם כתוביות בערבית. אמי היתה מתרגמת לי את השיחות בין קלרה האם לצ׳ארלס האב, את מילות החיבה שהרעיף אדם העיוור על מרי היפה, את המריבות וההשתלחויות בין לורה השובבה לנלי הבלתי נסבלת ופעמים רבות הייתי מבקשת ממנה לחדול מן הדיבורים משום שאני רוצה להבין בעצמי. הייתי ילדה בת 6 שנשארה שנה נוספת בגן כי הגננת קבעה שאני מופנמת מדי וחסרת כישורים חברתיים והשתעממתי למוות. ידעתי לקרוא ולכתוב והייתי צמאה לגירויים חדשים. האנגלית נשמעה לי שפה נהדרת, מתגלגלת בחן על הלשון ומדוברת רק מתוך המרקע, רציתי להבין אותה. בשלב מסויים השתתקה אמי ונתנה לי להפנים את הלשון, מגניבה בי מבטים מדי פעם ומחייכת לעצמה. חריצים הופיעו במצחי, עיני הצטמצמו ונשכתי את שפתיי. זה היה קשה אך עפ״י תנועות ידיים והבעות נחרצות מצד השחקנים הבנתי פחות או יתר על מה נסבה עלילת הפרק וכך השתפרתי בזכות צפייה קבועה וכשהקליטה היתה ממש טובה וללא ״שלג״ אהבתי לצפות גם בסיפורי התנ״ך (או נכון יותר עלילות הברית החדשה) המצויירים. כעלמה צעירה, ניסיתי להפסיק הדגדוג הבלתי פוסק בקריאת טקסטים באנגלית וחיפשתי מישהו לחלוק עמו את אהבתי לזר והשונה. לבסוף מצאתי אותו ובתור בונוס הוענקה לי שפה נוספת לרזומה: ההולנדית. הדבר הנפלא שמגיע באופן אוטומטי עם לימוד השפה הוא התרבות ועל כן כשאתה לומד שפה (ועדיף להפנימה בין דובריה) ומתחיל לטעום אותה, לחדד את השמיעה שלך ולבסוף גם לאזור אומץ ולהשתמש בה, אתה מבין מהיכן הגיעו ולאן הם מכוונים, מה הם חושבים עליך גם אם נראה שהם מאוד נחמדים ואדיבים. ההולנדים הם בעלי חוסן נפשי גבוה: קשוחים, חרוצים ומחוספסים והדבר בא לידי ביטוי בעגה שלהם, בלהג. ה-ח׳ דומיננטית והם נותנים כבוד לפסיק ולנקודה. יש חוקים שצריך לכבד ויש סדר ולכל פרוצדורה יש תו תקן. נתקלתי בזה כשחייתי שם והתעניינתי בפרוזה שלהם אעפ״כ שקוך ואנקוויסט הם טיפה יוצאי דופן: הרמן מורד ובועט במוסכמות ואנה רגישה ועדינת נפש, דבר הבא לידי ביטוי בספריה המקסימים אך הם לא מייצגים את האבטיפוס ההולנדי כמו למשל ון דן ברינק בספרו ״דייק״ אם חשקה נפשכם לדעת מיהו ההולנדי המצוי וכיצד פועל קו המחשבה שלו, אני מפנה אתכם לספר הייחודי הזה. עלילה שאותה קראתי בעניין רב אך לא כספר מתח, לא בשירותים או בתור למרפאה ולא מתוך רצון לסיים אותו ברגע. יש בו מידע חיוני אודות המקצוע שבו עוסק הגיבור, פקיד בלשכת הכיול של הרשות למשקולות ומידות באמסטרדם ואת חייו הוא מקדיש לעבודה הדייקנית הזאת ומשתמש במושגים הקשורים לאמידת משקל ואורך על מנת לתאר מצבים ורגשות. נשמע מוזר, בפרט לישראלים שמרגישים חובה לשתף את דעתם הנחרצת ורגשותיהם המתלהטים בכל נושא ועניין אך אצל האירופאיים בכלל וההולנדים בפרט, אין זה מובן מאליו והם קנאים לפרטיותם ואינם נפתחים בקלות. תחום העבודה של המספר הינו קריטי לתקופה מסויימת ותיאוריו נמסרים לנו בזמן עבר שכן כעת הוא פנסיונר, מבוגר ומביט על הארועים בצורה מפוכחת ואמיתית. כשאך הגיע לרשות למד לעשות בדיקה מקיפה של משקלים ומאזניים על מנת לראות שהם עומדים בתקן המחמיר, מכויילים עפ״י החוקים והכללים האירופאיים. הוא נסע לכפרים ועיירות בהולנד ושוחח עם חנוונים, איכרים, סוחרים וקצבים. אנשים קשיי יום המתמודדים עם עוני מציק ופגעי מזג האוויר, נמקים להם לאיטם עם הזמן והקדמה ונותרים הרחק מאחור, מוזנחים ונדכאים. מבין ההתחייבויות והמטלות המשובצות בסדר עבודתו, מספר לנו הגיבור על דייק, עמית לעבודה אשר חייו הפרטיים לוטים בערפל והשפעתו הרבה ניכרת על דרך חייו של כותב מילים זה. כאן קצת הלכתי לאיבוד, דווקא משום שכותר הספר מתייחס לשמו של הקולגה, ניכר כי דמותו היא סוג של ענן אביך, משב רוח ולא דמות משמעותית שניתן להישען עליה ולהזדהות עמה. מאוד התחברתי לפן האנושי ברומן שאמנם מגיע במינונים נמוכים ולעיתים מוסווה ע״י שיג אודות מזג האוויר או תורת הקוואנטים על רגל אחת אך זאת היא המציאות ההולנדית כפי שתמיד הכרתי אין דבר כזה מובן מאיליו והכל חבוי מתחת לפני השטח: לעיתים הערפל מכסה סודות עמוקים והמשקולות דוחסים כלפי מטה רגש קטן, מפרפר. הזמן מכניס אותנו לפרספקטיבה, מוכיח לנו תמורות לטובה ולרעה ומידת האורך יכולה אף למדוד את אורך סבלנותו של האדם, את הסתגלותו לשינויים או התקצרות פתיל החיים. הקריאה בספר זה היתה מעניינת ומסקרנת. אני חושבת שאזמין מאמזון את ספריו הנוספים.”