ביקורת ספרותית על דייק מאת ה"מ ון דן ברינק
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 20 במרץ, 2018
ע"י yaelhar


#
יש משהו יותר משעמם מעיסוק במידות ומשקלות? אני מניחה שכן. אין גבול לשיעמום כמו שאין גבול לעניין. מאד משעמם אותי עיסוק בפרטים. אם אני נאלצת, אחרי זמן קצר דעתי נודדת לה למחוזות מעניינים יותר, ומשאירה את גופי שיתמודד. רקע הספר הזה מתאר רשות ממשלתית(!) בהולנד, העוסקת בכיול, בקרה ואישור מידות ומשקלות. בהולנד - בעלת מסורת מפוארת של מסחר – יש חשיבות רבה לכיול מכשירים השוקלים, מודדים ומשווים, וזה השירות לציבור – כל המכשירים השוקלים ומודדים עוברים ביקורת אחת לשנה. ואלה שאינם באים לביקורת אצל מוחמד? מוחמד בא אליהם לביקורות פתע.

אני עושה לספר עוול – הוא עוסק, לכאורה, בשני אנשים שהתחילו לעבוד ברשות הזו באותו יום בשנת 1961. יש בסיפור תאור משובב נפש של הפרובינצייה ההולנדית, על שלל טיפוסיה בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. ופה המקום להשוות את דה בריק לג'יימס הריוט שכתב סיפורים משובבי לב על יורקשייר הפרובינציאלית בשנות הארבעים-חמישים-שישים-שבעים של המאה הקודמת. ההבדל תהומי. לא רק כי הריוט כתב על חיים – בעלי חיים ואנשים – ודה בריק כתב על חפצים וערכי-מדידה והשוואה. גם כי הריוט שיבץ את אהבת החיים שלו בתועפות הומור וחן ודה בריק מתאר דיקנות. ציות לכללים. קמצנות וכעס, וחף מהומור (ומחן) באופן סופני.

הספר... לא יודעת. יש בו חלקים מעניינים והוא כתוב היטב. אבל קטעים שלמים שיעממו אותי. תאור האישיות האניגמטית והבלתי מתפשרת של קארל דייק, העדר כמעט מוחלט של פרטים אישיים עליו ועל חברו כביכול, תאורים מדוקדקים של שיטות מדידה וההיסטוריה שלהם, מסתכמים בספר יבשושי ונטול פואנטה. עם כל חיבתי להולנדים ולספרות ההולנדית שקראתי, ועם ההבנה שדה בריק מאפיין טוב של המנטליות והתרבות ההולנדית, נשארתי אדישה.


36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
אני מבינה מה שאתה אומר, רץ. ונכון שאם יוסיין בולט שיפר את השיא של מישהו אחר (של עצמו, זה בכל זאת בולט) זה חגיגי ומשמח ומדהים ומפעים וזה שואו שהצופים מחכים לו, אבל אחרי כל צהלות השמחה מה שנשאר זה שיפור מיניאטורי שמסתמך על מדידה.
בדקתי את השיאים של ריצת 100 מטר:
9.95 בשנת 1968 ג'ים היינס
9.58 בשנת 2009 יוסיין בולט
ביניהם (טווח של 31 שנים) יש שיפורים של השיאים הקודמים וחלקם הם רק במאית שנייה בודדת. עקומת השיפור תיעצר מתישהו אלא אם כן יהיו גם אלפיות השנייה.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
רץ - אני לא יודעת לגבי שונרא אבל לגבי אתה צודק בהחלט - אני ממש לא ספורטאית.
אני יכולה לקבל שיש אנשים ששבריר שנייה הבדל עושה להם את זה. ואני יודעת שלא רק ספורטאים - אנשים שהם תחרותיים מטבעם בודקים תמיד את מיקומם היחסי לגבי אחרים. מבחינת ההכרעה - אולי טוב שאמצעי המדידה התקדמו היום ואינם תלויים בעין של אדם, שמטבעה היא מוגבלת וסובייקטיבית.
רץ (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
שונרא ויעל - אתן לא ספורטאיות, אבל לבטח אתן אוהבות סיפור טוב או דרמה אנושית, אז ככה זה בעולם, גמר אולמפי זה טקס, תפאורה לדרמה, מיהו האדם המהיר ביותר בעולם, וככל שהפער הוא זניח, כמו מאית שנייה, הסיפור הוא עצום יותר, והוא יחזור וישחזר את עצמו, באמצעות הילוך איטי, לסיפור על האדם שהפסיד, חיים שלמים במאית שנייה, עכשיו נשאל את עצמנו, מהי משמעותה של מאית שנייה, ההבדל בין המנצח למפסיד. בין תהילת עולם, לשכחה. וזה מה שבני האדם מחפשים דרמה המוכרעת על חודה של שנייה. הדיוק במקרה הזה היא זירת הגלדיאטורים, אותה החליפה אכזריות הזמן הכרעה בחלקיק השנייה.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, רץ. דווקא שמחתי להרצאה.
הרצון לדיוק הוא תכונה אישית, לא כלל-אנושית. ההתייחסות אליה משתנה לפי החברה בה אתה נמצא. לחברות שונות יש יחס שונה לגבי דיוק. החברה שלנו פחות מתחייבת לדייקנות, כך נראה לי, לטוב ולרע.

לגבי שיטות מדידה של הישגים בספורט - בסופו של דבר השיטות משתנות אבל הן מודדות אותו דבר - הבדלים מילימטריים בין אדם לאדם. אז למתחרים זה כנראה חשוב. לנו, החלק הפחות דייקן באוכלוסייה (והפחות ספורטיבי...) זה הרבה פחות חשוב.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
רץ, אני חושבת שכל העניין הזה של מאיות שנייה בשעון עצר הוא בגדר סטיית תקן.
יש גבול לרזולוציות של חלקיקי השנייה שהעין והמוח מסוגלים לקלוט ולתפוס. אם מישהו השיג 9.98 ואחר השיג 9.97 מבחינתי זה היינו הך. שיפור של שיא כלשהו בחלקיק השנייה הוא לא בהכרח הישג.
רץ (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
אני מניח שהרצון לדיוק הוא אנושי, ויותר מזה חברתי, בחברות מסוימות הוא מהווה לדעתי ערך עליון, כמו החברה ההולנדית שעסקה בעברה בסחר בינלאומי, אך הרצון לדייק הוא גם משעבד בני האדם למסגרות נוקשות שנוגדות את האופי האנושי. עכשיו בואי וניקח ממד נוסף, שנות השבעים מייצגות את גבול אמצעי המדידה האנלוגיים, וכך היו האנשים, אחר כך הייתה מהפכת אמצעי המדידה הדיגיטליים, שיצרו מושגים שונים לזמן ולהשפעתו החברתית, איך אני יודע את זה. כשרציתי היו שלושה שופטים שקבעו זמנים באמצעות סטופרים ידניים, אחר כך מערכת אחת דיגיטלית ופוטו פיניש, שיורדת לרמת מאית שניה. עכשיו חשבי על ספורטאי אולימפי שחסרה לו מאית שניה בכדי לזכות בתהילה. מצטער על ההרצאה, נסחפתי.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, חני
הדוגמה שהבאתי - שהשאירה את האורחים הישראלים בפה פעור - הדגימה את (מה שאנחנו פירשנו) הקמצנות. אני חושבת שלהחשב "קמצן" חמור בעיני הישראלים כמעט כמו להחשב "פראייר"...
yaelhar (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
shila1973 -
קראתי כמה ספרים של סופרים הולנדיים -לאו דווקא המפורסמים - ולרוב התרשמתי מאד ביחוד מרמת הכנות והחשיפה הגבוהה.

לא הייתי קוראת להרמן קוך "סוטה" - ההפך הוא הנכון בעיני (-:
חני (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
אני חושבת שזו מנטליות נטו. הקטע עם העוגיות מתאר יופי את החמימות הקרה באופיים.
הכל במידה.
מדידות גם אותי משעממות.
shila1973 (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
הספר הזה אולי באמת קצת יבשושי
נסי את גרונברג ״טירזה” או הרמן קוך הסוטה או אנקוויסט העדינה.
יש לעם הזה שפע של יוצרים וחלקם אף תורגמו לעברית. אני נוסעת לשם כל שנה לבקר וזה עובר לי מהר מדי.
הסופרים/יוצרים/אמנים מדוושים להם על אופניים ומתנהגים כמו אנשים רגילים
yaelhar (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, shila1973
קראתי עכשיו (ואהבתי) את הביקורת שלך על הספר. יש לך עדיפות עלי - את גרת שם, היכרת את האנשים ואת המנטליות. אני מחבבת "הולנדים" בדרך כלל בתאורייה - להוציא אחת שאירחה אותנו פעם, העבירה קופסת עוגיות בין האורחים הלא מעטים, סגרה את הקופסה בקפדנות והחזירה לארון...

לא מצאתי בספר סטואיות. מצאתי בו תאור חיים חסר, יבש ולצערי לא מעניין במיוחד.
shila1973 (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
ההולנדים צייקנים, דייקנים ולא אוהבים לצאת מהשגרה כשמוציאים אותם משיווי משקל והכיול הופל להיות בלתי מדויק, הם מאבדים את העשתונות למרות שיהיו האחרונים להתלונן על כך.
אני דווקא התחברתי לאיטיות בספר, לסטואיות כביכול.
מתחת לפני השטח יש להם לבה ואם היא חלילה יוצאת החוצה, תכלה את כולם

yaelhar (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
חן חן, צב השעה
אתה כל כך צודק. מי שעוד לא למד לא להתייחס ברצינות לכריכה האחורית יכול להתאכזה קשות (-:
yaelhar (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
שונרא תודה רבה
הסיפור עוסק בתקופה בה לא היו הרבה כלי רכב פרטיים בהולנד. התניידות בתחבורה ציבורית ואופניים. כך שהמכשירים אותם הם מכיילים הם משקל של מכולת, ירקן, בית מרקחת (שאצבע החנווני לוחצת לתוספת)
yaelhar (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
רב תודות, פואנטה.
בתקופה עליה נכתב הספר, ההולנדים אפילו לא ידעו לבטא "איסלם".
צב השעה (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
בגב הספר כתוב "סיפור חכם, מדוד ופיוטי על עולם המשקלות והמדידות המרתק".
נראה לי שסיפור על עולם המשקלות והמדידות יכול להיות מדוד, פיוטי ומרתק בערך כמו שספר טלפונים יכול להיות :-)
yaelhar (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
חלק ממה שקראתי אהבתי. זו בהחלט ספרות שונה.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
ועד עכשיו חשבתי שהעיסוק ההולנדי המוזר ביותר שנתקלתי בו הוא שולה אופניים מתעלות אמסטרדם.
בל נמעיט בחשיבות של כיול מכשירים. כיול משאבות דלק, למשל, זה עניין ששווה הרבה כסף לצרכנים. שלא לדבר על כיול המאזניים של פיצוחים ופירות יבשים :-)
פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
ועוד איך מוחמד בא אליהם -:)
את רוטרדם מכנים "בירת האסלאם של אירופה".
מורי (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
קראתי מעט ספרות הולנדית ולא חיפשתי עוד ממנה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ