ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 11 ביולי, 2022
ע"י פפיון2
ע"י פפיון2
איימוס דקר, כמיטב המסורת של הרבה בלשים בספרי מתח, לא בדיוק "חי את החלום".
הוא סובל מעודף משקל, בקושי מתנייד, אוכל ג'אנק במסעדות אכול כפי יכולתך בוקר צהריים וערב (ולפעמים גם כמה פעמים בין לבין), אין לו עבודה קבועה ומיותר לציין שאינו נמצא בזוגיות או עטוף במשפחה תומכת.
מה שהחל את הדהירה שלו במדרון היה הרצח האכזרי והלא מפוענח של אשתו, בתו וגיסו שהתרחש מספר שנים לפני שהסיפור הנוכחי מתחיל.
לדקר יש גם יכולת נדירה (גם כאן לא לחלוטין חידוש בעולם בלשי הספרות): הוא לא מסוגל לשכוח כלום. אבל ממש כלום. זוהי תופעה נדירה שנגרמה לו מחבלת ראש קשה כשחקן פוטבול צעיר.
תחילתו של הסיפור היא בשני אירועים שהקשר ביניהם לא ברור, הראשון הוא הופעתו במשטרה של מישהו שמודה באחריות לרצח משפחת דקר (גיבורנו) והשני הוא מסע ירי קטלני ברחבי בית הספר בעיירה השלווה שבה הוא מתגורר.
מכאן מתחיל המסע של דקר לגלות מה עומד מאחורי הווידוי המפתיע שהגיע משום מקום ולברר האם הוא קשור או לא לרצח האכזרי בתיכון. עד מהרה המשטרה המקומית המדשדשת מגייסת את דקר לסייע במקרה הקשה.
עד כאן כנראה יכול להתאים להרבה ספרי מתח, וכמו בהרבה ספרים כנראה העיקר הוא לא מה מסופר אלא איך.
באלדאצ'י,כך מסתבר (אולי אני באיחור קל), יודע לספר סיפור מתח מצוין.
העלילה טסה, ממש טסה, בדומה לרכבת הרים בפארק שעשועים יש הרבה פיתולים, ירידות, עליות ואירועים לא צפויים. אך כל זה באווירה קלילה יחסית. הספר אמנם עוסק בעניינים שלכאורה יכולים להכביד, ביניהם יחס לאנשים עם מוגבלות, התעללות ועוד אחרים שלא אחשוף בשביל למנוע ספוילרים אבל האווירה הכללית היא של דהירה כיפית עם דקר בחקירות, מרדפים, עימותים ומדי פעם גיחות לאירועי עבר שעוזרות להבין את הדמויות ואת מסגרת הסיפור.
זה ספר שהיה לי קשה להפסיק לקרוא ובעולם ספרי המתח זה אולי המדד הכי חשוב. לא במפתיע, עכשיו, שלושה שבועות מסיום קריאתו קשה לי להיזכר בפרטי העלילה אבל זהו טבעו של הז'אנר ולכן זה לא גורע מההמלצה החמה על הספר
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
