ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 10 באוגוסט, 2016
ע"י בלש מבולש
ע"י בלש מבולש
דב"ט
עמוס דקר בלש לשעבר במשטרת ברלינגטון... ברפרוף קצר על השורה וגם במחשבה שנייה, זה נראה כאילו עוד נוער מתנהג חרא בחו"ל במקומות שאוהבים מאוד לאכול חלזונות(ברלה, ברלה, צא החוצה?). אתקן: אֵיימוֹס דֶקֶר, בלש לשעבר במשטרת בֶּרלינגטון.
גילוי נאות: את הספר קראתי באנגלית. הייתי בטוח ששמו הוא עמוס מאשר אֵיימוֹס :\
אם אי פעם ראיתם סדרות בלשיות שמסתובבות על בלש אחד, תוכלו לתאר את אותו בלש כרוב הפעמים כך: יש לו "יכולת" שבמתבטאת או בדרך פיזית או בדרך מנטלית או שניהם שמבדילה אותו משאר ה"בלשים הרגילים". הוא מבריק. היה לו טראומה קשה, אני מוצא שלרוב המשפחה של אותם בלשים נרצחת ושאת הרוצח כנראה שנגלה בפרקים הבאים או בסוף עונה 8. כמו כן, הוא כנראה אנטי־חברותי בגלל אותה טראומה(כי אף בלש לא מקסים כמו פטריק ג'יין). הוא גם לרוב לא יהיה ג'ק ריצ'ר ודומיו מבחינת גוף פיזי.
עמוס שלנו הוא שמן בן 43 עם יכולת זיכרון ברמה של חמישה כוכבי מישלן. האיש זוכר הכל כאילו העיניים שלו הם מצלמת FULL HD ויש לו אינסוף זיכרון. הוא מעלה הסקות מבריקות מ-ימין ומ-שמאל. היו לו שתי טראומות: הראשונה כשהוא נפצע וקיבל את יכולת הזיכרון והשנייה כשהמשפחה שלו נרצחה. הוא אנטי חברתי מאז הטראומה הראשונה שלו. כמו כן, הרוצח של המשפחה שלו מתחיל לטבוח באנשי העיירה ובאנשים הקרובים לעמוס(ובסוף מתברר שהרוצח REALLY MESSED UP. אם זה מספק לפי דעתי? לא בלב שלם).
זהו הספר הראשון של באלדאצ'י שאני קורא. ולמרות שניסיתי להעביר כמה קלישאתי הספר עצמו, באלדאצ'י דווקא עשה את זה לא רע בכלל והספר היה אפילו טוב מאוד עד עמוד 485+- שבו באלדאצ'י נפל חזק בקטע שאמור להיות נקודת השיא של הספר. הקטע בו עמוס מגלה מי הרוצח פשוט כמעט ולא אמין, סותר דברים שאמרו לפני זה ואחר כך מתבסס על דברים שבדקו לפני שאמרו דברים שסתרו אותם והדרך היחידה שאני מוצא להסביר את זה שבעזרת "חוש שישי" הוא מצא לנכון לזרוק את השם של הרוצח. ופה באלדאצ'י נפל חזק לפי דעתי. על פי ג. ק. צ'סטרטון במאמרו "איך לכתוב סיפור בלשי", נקודת השיא של הסיפור הבלשי היא כשהבלש מסיק, מבין ובעצם מגלה את פתרון התעלומה. אצל באלדאצ'י זה פשוט הונח כאילו זה עוד פלוט-טוויסט כמו ממקודם(לא שלא עליתי על הטוויסטים האחרים שלו ממקודם. העלתי את קיומם על ידי רעיון "הבלש העיוור").
יש עוד כמה אלמנטים שאם הולכים על פי ג. ק. צ'סטרטון שבאלדאצ'י לא עושה אבל אלו יהיו ספויילרים.
הספר, חוץ מאותו קטע דווקא ספר נחמד מאוד ויש בו כמה רעיונות מקוריים שמאוד אהבתי(התעלומה השנייה וה"מיוחדות" של הרוצח לדוגמה). הוא גם כתוב טוב, מותח וקצבי. למרות שעמוס הוא קלישאתי ואנטי־חברותי, הוא עדיין דמות שהצלחתי לחבב. לכן, לסיום, אם בא לכם מתח בלשי עם בלש שאתם כנראה מכירים מגלגול אחר, עם הברקות גאוניות, שמשפחתו נרצחה על ידי רוצח סדרתי דם־קר ומתנהל משחק חתול ועכבר בינהם אז אני אמליץ לכם בחום רב לראות את המנטליסט.
למען הסר ספק, הספר הוא 3 מבחינת ספרי הז'אנר. סליחה על החפירה ועל שגיאות העברית אם יש :)
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בלש מבולש
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
תודה שהגבתם :)
דבר ראשון, באמת תודה. הייתי בטוח(ועדיין בטוח) שחלק מהניסוחים שלי ממש לא מובנים. שמח לראות שעדיין אהבו את זה.
מסמר ואלון, אתייחס לשניכם אבל אתחיל בנוגע לחפירה. אני חושב שהשוואה\הניתוח שלי(או ניסיון הניתוח יותר נכון) בנוגע לספר על פי דעתו של ג. ק. צ'סטרטון הוא נושא ספרותי ואולי גם פילוסופי, אלו שני דברים שאני בהחלט לא מבין בהם(בכללי בשיעורי ספרות עד שנשרתי לרוב ישנתי. לא שהיה בחומר משהו שקשור לספרות בלשית) כמו כן עם הרעיון של הבלש העיוור שמדבר בקצרה שלרוב קיים גם הסבר אחר ממה שהבלש פוסק כפתרון התעלומה(ובעצם זה לא תורה משמיים) וגם מפציר בקורא לחפש כאלו בספרים והסיפורים. זה משהו סובייקטיבי שקשור לאיך שהקורא חושב שצריך לקרוא את ספרי המסתורין\תעלומות: האם לנסות לפתור\לנחש או לא לנסות בכלל ופשוט להנות מהדרך. וגם אני לא בטוח שהשוואה שעשיתי עם צסטרטון באמת נמצאת במקום. הספר לא נראה כאילו הוא מתמייר להיות ספר בלשי טוב וגם לא נראה שבאלדאצ'י מתאמץ לכתוב ספרים שהם לא "ספרי טוויסטים". קשה לי להסביר איך ומה אני מרגיש מהספר בנוגע לבאלדאצ'י(קראתי רק ספר אחד שלו) וזה לא משהו שהרגשתי אצל נסבו שהרגיש כאילו הוא באמת מנסה לכתוב סיפורת בלשית(וגם די הצליח לו). לכן, אסכים עם אלון. בלדאצ'י דרעק. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
בלדאצ'י דרעק
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
יפה !
|
|
|
מסמר עקרב
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
למה "חפירה"? אתה כותב יפה מאוד.
|
|
|
Command
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מעולה.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
