ביקורת ספרותית על הקוראת המלכותית מאת אלן בנט
ספר לא משהו

---

חביב, סתמי, קצר.
בתכלס מדובר בנובלה ולא ברומן.
ההתחלה היתה חביבה, אבל לא קורה הרבה בספר, מה שקרה בעמודים הראשונים ממשיך לקרות עד סוף הספר עם שינויים וגיוונים.
אז כשהגעתי לעמוד האחרון הרגשתי מרומה- וכי קראתי את הספר סתם כדי שכלום לא יקרה, שלא תהיה איזה פואנטה?! אבל אז- הצלה! הפסקה האחרונה בספר הניחה את דעתי, כי היה רמז למשהו שיקרה.

אני חושבת שאנשים מסוימים תיארו את הספר כמשעשע- אני אישית לא מצאתי אותו משעשע כלל, מלבד הקטעים עם הכלבים ותעלוליהם (והסנוביות שלהם- מעניין ממי הם למדו אותה?!).
הספר מלא באזכורים של סופרים וספרים- אבל עבורי זה פשוט לא מספיק, מרוב רפרנסים אין ספר, או שהרפרנסים לרוב, נועדו לשמש בתור מסך עשן לכך שאין בעצם ספר. ניתן לסכם את העלילה כך(מכיל ספוילרים, מן הסתם): נובלה בה המלכה- שבגיל מבוגר יחסית נחשפת לעולם הקסום של הספרים- מתמכרת לקריאה וכתוצאה מכך מוצאת פחות עניין בשאר תפקידיה, אך אחרי תקופת מה היא חווה תקופת צינון שלאחריה מחליטה שהיא הולכת לכתוב ספר בעצמה.

» ביקורות נוספות של פלפל ירוק
» ביקורות נוספות על הקוראת המלכותית