ביקורת ספרותית על יערה מאת אסף עמית
ספר לא משהו

---

זהו סיפור על געגוע של אדם לאהבת נעוריו משולב בחייו בהווה.
גור הינו אדריכל העוסק בשיפוץ ועיצוב דירות. תוך כדי עבודה על דירה בחיפה בה גרה בעבר מושא אהבתו, יערה, מול בית סבתו בה התגורר עם אמו תקופה מסויימת הוא נסחף בזכרונות.
כנער צעיר עבר תאונת דרכים קשה עם אביו שנהרג לפני שמלאו לו ארבעים, גור עצמו עבר החלמה ממושכת וקשה והיה מרותק תקופה לכסא גלגלים, תקופה שחרתה בו את אותותיה. הפגיעה גרמה להתקפים אפילפטיים מדי פעם ומטופל בתרופות.
כעת נשוי לזהרה אותה הכיר במהלך לימודיהם בירושלים, השניים מתגוררים ברעננה ומצפים לתינוק. העבודה מחזירה אותו לעבר, לזכרונות נעורים מחיפה, יערה שמערכת היחסים המורכבת ביניהם ידעה עליות ומורדות. הקשר עם אמו שהשתנתה לאחר מותו הטראגי של אביו.
ספר מורכב ובעל רבדים שונים, רגשות של נער ואדם בוגר עם שתי דמויות הנשים המרכזיות בחייו, נוסטלגיה בצל הטראומה ששינתה את חייו.
המעברים בין ההווה לעבר והמקומות בארץ תכופים וחדים מדי. דמויות נוספות כמו של חברים ללימודים צצות ונעלמות.
את הכתיבה מצאתי ספרותית מדי ומליצית ולא התחברתי אליה. בסגנון 'והחדר: חלל הימורים דחוס ללא חלונות שרחש בו מזגן תשוש'.
יש סיפור, מבחינתי הכתיבה גרעה לא מעט.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על יערה