את האזור הכרתי, ובכל זאת רק בעיצומה של המדידה, כשצפיתי מחלונו של חדר קריר ומוצל אל בניין שכן שמרפסותיו סגורות בתריסים, ידעתי בוודאות שבדירה הזאת התגוררה יערה. מן החלון הזה צפתה בי, ואני ראיתיה לראשונה.
הייתי משוקע בשגרת אותם ימי אוגוסט ארוכים ומצערים. ישבתי נבוך ומשועמם בכיסא הגלגלים, שם במרפסת ממול, ואילו יערה נופפה אלי בתנועת יד רחבה, כאותם תיירים שספינותיהם הלבנות חולפות חגיגיות על פני חופים של חולין.
״יערה״ מאת אסף עמית הוא רומן סוחף, רגיש ומדויק. במרכז הספר דמותו של גור בן השלושים, אדריכל מתוסכל והתמודדותו עם טראומת ילדות קשה שממשיכה לנגוס בפולשנות בפרקיי זמן שונים בחייו. גור מעביר את חודשי ההיריון של אשתו הטרייה בחיפוש כפייתי אחר חברת נעוריו - יערה היפה והמסתורית שהופיעה בחייו לפני 18 שנה כשהשתקם מפציעה קשה בתאונה קטלנית בה נהרג אביו. יערה נתנה לו אז מבט ומגע שכה נזקק להם.
בספרו מאפשר עמית לקורא לצלול למסע אותנטי לתוך נבכי רגשותיו של גיבור מסוכסך כשהוא מנווט בתבונה בעקבות זרם התודעה של גיבורו, הוא מוביל אותנו בין פרקי חייו הסוערים של הגיבור באופן אינטואיטיבי נטול מגמה.
הספר נכתב בתשומת-לב ובהקשבה נדירה להוויה הפנימית והסביבתית של הדמויות בשימוש בשפה מוקפדת, מדויקת ורגישה. המסע שנשזר מאותם שיטוטים במרחבי הזמן והסביבה מאפשרים לקורא לחוות באופן נדיר הצצה אותנטית ומרתקת לנפשו הפגועה של גור, גיבור ספרו שמתמודד באופן כרוני עם טראומה.
כשהוא מתחקה אחר השתלשלות חייה של יערה, חוזר גור אל מקומות ששנים רבות נמנע מהם, ובתוך כדי שהוא צולל למעמקי הזיכרונות הכאובים וההזיות שהם מעוררים בו, נרקמים זה בזה כמה מסלולי עלילה: יחסיהם המורכבים של הגיבור עם זהרה, רעייתו שרק מבט זר מצית בה תשוקה, מהווה חייהם ואל ראשית הקשר ביניהם כשהיו סטודנטים בירושלים; הסיפור מאחורי ערגתו של הגיבור אל יערה; תהפוכות חייה ואהבת נעוריהם החשאית, בצל מות אביו, פציעתו הקשה ואמו השוקעת בייאוש.
