ביקורת ספרותית על קנטאור מאת תמיר מנדובסקי
ספר טוב

---

****




שויין, אז מדובר כאן על איזה בחור, שב"כניק ירושלמי, שנקרע בין שתי הזהויות המקבילות שלו, מצד אחד בחור צעיר ששואף לזוגיות וחיים רגילים, מצד שני לוחם מסוקס בשירות הביטחון הכללי, שמבלה חלק ניכר מלילותיו במרדף אחרי מחבלים ומניעת פיגועים.

זה ספר שרציתי לקרוא.

*

כמובן, לא היה לי מושג למה בדיוק אני נכנס. את הסיפור הבסיסי הזה אפשר לקחת לכמה כיוונים, והסופר בחר שלא לקחת אותו למקום מהורהר ופנימי, או לחילופין לפנטזיה אורבנית גבולית, אלא לכתוב ספר מתח יעיל מאוד, סחבקי, מקומי, שדובר בשפה פשוטה, משועשעת מעצמה, עם די הרבה telling וקצת פחות showing, ומזכירה ספרים אחרים מבית היוצר של אנשי-מערכת-הביטחון-לשעבר ששולחים את ידם גם בכתיבה. התוצאה, אני חייב להודות, מהנה למדי, גם אם הדימויים והתיאורים גולשים לעתים אל מעבר לתחומי הטעם הטוב (נגיד, מישהו שיש לו "סנטר בגודל של הסינמה סיטי", בחורה שלוהטת "כמו גלוק אחרי מטווח", ודמויות ש"אוכלות בלבלות"). אין כאן המון תובנות עמוקות על נפש האדם, ועיקרן מתמצה בדיבור המתבקש על הדואליות של אנשי שב"כ שמנסים - לשווא, כמעט תמיד - להחזיק את שני העולמות שהם חיים בהם מנותקים זה מזה. ובכל זאת - אם נשקים שלופים, פטמות זקורות ומחבלים מתים הם מה שאתם מחפשים בספר, הגעתם למקום הנכון. בז'אנר הזה, לפחות. אפשר להתרווח על הכורסה, להוציא את הפופקורן מהמיקרו, ולצלול לתוך אקשן עתיר דם ואש ותמרות עשן מהצד הנכון של המציאות, שלעתים מדממת לא פחות.


****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על קנטאור