ביקורת ספרותית על אל תכה בקיר מאת מירה מגן
ספר בסדר

---

אלישע קרא לבתו הֵדָה בגלל ההד.
לידת בתם של אלישע ועלמה היתה עבורו גם אובדן קשה.
הדה היתומה מאם גדלה למעשה אצל הוריה של יִסכָּה (אוסי) במושב דתי שמרני למדי בצפון הארץ. אוסי רואה בה מעין אחות קטנה (ובהזדמנות אחת גם מציגה אותה ככזו). היא גם רוחשת לאלישע המבוגר ממנה בשלוש עשרה שנה רגש עמוק בצד אובססיה ורואה בו אלמן שלא מסוגל להרפות מזכר אשתו שהלכה לעולמה לפני שנים. היא מנסה לפענח את המסתורין סביב עלמה הירושלמית שנישאה לאלישע למרות שבאה מעולם שונה לחלוטין משלו.
ומדוע לכל הרוחות מתעקש אלישע ששיער בתו ייגזז כל ראש חודש.
נבירתה בעבר מתחזקת לאחר גילוי מפתיע בביתו של אלישע וסקרנותה האובססיבית למדי מוליכה אותה לירושלים.
ושם נפתח בפני אוסי עולם חדש. קשר תמוה עם רופא הנשים שטיפל בעלמה טרם מותה, אמנון בעל חנות הספרים הקשור לתעלומה האופפת את הגילוי בביתו של אלישע, עבודתה בבית הקפה של מרגיט הצ'כית ש 'לא מבינה את המשוגעים האלה עם ההכנות שלהם לפסח' ורוקמת תכניות גדולות עבורה. ואליהו, אהבה חדשה ועוצמתית. היא מוצאת עצמה במערבולת רגשית, נקרעת בין שתי אהבות כה שונות זו מזו. זו של אז שאינה מרפה וזו החדשה שאולי תשנה את חייה.
סגנונית מדובר בספר שונה מהבאים של המחברת (זה השני וגילוי נאות- מירה מגן לדעתי הינה סופרת משכמה ומעלה). שפתו עשירה אך גם סבוכה ומורכבת למדי. בכתיבה חסר השטף הלשוני המצויין המאפיין את ספריה הבאים שקריאתם היא חוויה מדהימה. סיפורים שונים משתלבים זה בזה והעלילה הופכת עמוסה מדי. הרופא שיינפלד, נעמי שהכירה בבית החולים, דודתה רוזי, הוריה של יסכה, דור סביה של הדה, מרגיט וצוות בית הקפה. שפע של 'אל"פים' ו-'יוד"ים' מיותרים (אלגאנטי, שייש, שימלה, מיקלחת). יחד עם השפה הסבוכה צצות להן חבובה'לה ושיקסע מה שמוסיף נופך של קלילות. אבל לעתים תחושת 'תפסת מרובה, לא תפסת'.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על אל תכה בקיר