ביקורת ספרותית על נציב המלח מאת אלבר ממי
ספר מעולה

---

על אלבר ממי שמעתי כבר מז'קלין כהנוב, שכן השניים היו מיודדים והיא מזכירה אותו במאמריה (המופיעים בין השאר בספר "בין שני עולמות" שיש בו בהחלט כמה מאמרים מצויינים ממש). המפגש הממשי היה כשדילרית הספרים שלי הניחה אותו בידיי והודיעה לי שאנחנו הולכים לבלות יחד, ולרגע לא הצטערתי.
חיבורו של ממי הוא למעשה יצירה אוטוביוגרפית שנפתחת בילדותו בגטו היהודי העני בתוניס, את התרחקותו המנטלית משם, תאוות הידע והתשוקה בעזרת הידע ליצור לעצמו מפלט מחיי הגטו. הצלחתו לשלב בין נחישות, מסירות לבין כישוריו האינטלקטואליים ואז ההתרסקות הגדולה במלחמת העולם השנייה.
מרתק עבורי ביותר לצלול לתוך עולם יהודי שנקרע בין מזרח ומערב, לשמוע בגוף ראשון יחיד על חוויית ההשתייכות בו זמנית לכמה מעגלים המבטלים ומוציאים זה מרשות זה, כך המתח שבין ההטמעות בתוניס תוך יצירת ברית עם המוסלמים וכניסה עמוקה לתרבות המזרח, לבין המשאלה להצטרפות לקדמת המערב, הפילוסופים הגדולים, הבטחת הנאורות (שמתבדה במלחמה, כמובן), ההשתייכות למעגל הזהות היהודית שאינו סובל השתייכות לשני המעגלים הקודמים והם דוחים אותו מן היסוד ועוד כהנה וכהנה. ממי מצליח להיות כן בסיפורו וכך להעניק את תחושת המורכבות והבדידות הקיומית שנלווית אל מסעו ואת החוויה שאין תשובה פשוטה, וכן, אפילו הציונות שנבחנת על ידו בשלב מסוים, אינה תשובה פשוטה וברורה מבחינתו.

ממליצה מאוד לקרוא. התרגום הספציפי קצת ארכאי (הרגשתי קצת משונה שצריך להסביר לי בהערת שוליים מה זה קוסקוס, למשל), אבל לא אסון.

ולפינה האהובה, הציטוטים (יש הרבה כאלה, אנסה לשמור על איפוק עד כמה שאצליח, לא מבטיחה):
"שעה שמדברים בי, מראש הריני חש עצמי מותקף, שערי מסתמר ועולה בי חשק לנשוך... תחילה אתה מתכחש לעצמך, או, להמרות את בוזו של הזולת, אתה מתגדל בצדדי הכיעור שבך, מפליג בהם ומעווה העויות."
"לדאבון הלב לא דיברתי כמו אף אחד. ניסיתי לבטא לשון שלא היתה לשוני, שאולי לעולם לא תהיה לשוני כלל, ואף על פי כן, הכרחית היא לי כדי שאוכל להגיע למלוא שיעור קומתי."
"אני לא יכולתי לשכוח את עצמי... אז נתגלה לי סוד נורא ומופלא... התחלתי לכתוב... בלי ספק, כוח זה היה לי גם לפגע גם לישועה: בתארי את הבריות, נעשו חיצוניים לי, בהתבונני בעולם שוב לא הייתי חלק ממנו."
"כדי לשתוק צריך אדם להיות בטוח בעצמו. ואני כה זקוק הייתי לאישור. הייתי תוקף כדי להצדיק את עצמי, כדי לתת תוקף לטענותי."
"הנה עלתה בי הרגשה של משהו נבצר עד להכאיב. היתה זו כמו סחרחורת. כאשר אני עומד לרגלי חומה ומביט למעלה אל קיר שאינו חדל מהתנשא באויר, תוקפת אותי סחרחורת, כאילו נהפכו השמים לתהום. שני הצדדים של הויתי, כל אחד היה מדבר בשפה אחרת ולעולם לא יבינו זה את זה."
"אבד ממני התמהון על שנשארתי בחיים והפחד העז מפני המוות. נפשי הסתלקה מתוך גופי שחי והגן על עצמו בעצמו."
"אני שוב אינני מסוגל לשכוח את עצמי, שוב אינני מסוגל לחשוב על דבר זולת עצמי... כל השאר הרי הוא בגדר מותרות."

ממליצה, כבר אמרתי?

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על נציב המלח