ביקורת ספרותית על צוף מאת יערה עמנואל
ספר לא משהו

---

רומן אירוטי, סוגה לא מוכרת לי במיוחד וחלק מהסיבה שבחרתי לקרוא.
מור כבר אינה בת עשרים. חצתה את קו הארבעים האימתני ובעלת נסיון לא מבוטל עם גברים. לא מוכנה להתמסד כחברותיה לנישואין ואימהוּת עם ערימות טיטולים וחוסר שינה. המחוייבות הטוטאלית הזו לא בשבילה. אוהבת את ילדי חברותיה והם אותה ופונים אליה 'דודה מורמלדה'. עורכת מגזין 'צוף' המודפס, אופנתי וצבעוני שטרם נעלם כליל בעולם האינטרנטי. בעבודתה היא מתוודעת לעמית האלמן, מנכ"ל חברה העוסקת בהגנת סייבר המטלטל את עולמה.
השניים מבלים יחד, והרבה - כולל סקס פרוע וחסר מעצורים. בשלב מסויים הם נוסעים לאיטליה מטעם עבודתו לסייע בארגון הומניטרי הפועל למען פליטים מאפריקה. כתל אביבית טיפוסית עם ניוקי ערמונים ואספרסו במסעדות החשיפה לעולם הקשה הזה אינה פשוטה ושם גם תתוודע לעברו המיוסר של עמית, ברגע גילוי לב נוגע.
בגדול, החלק הטוב יותר מתחיל עם הנסיעה לאיטליה ואפשר להתחיל משם.
הפרקים נפתחים בציטוטים מהמגזין על אוכל, ספרים, הורות, החיים. 'מצל"מ'- 'מדריך צוף לחיים מושלמים'.
"שלמות, מעצם טיבה, איננה משתנה. אם תוסיפו עליה משהו, אם תגרעו ממנה משהו, היא תתפוגג".
וזהו, בערך.
תיאורי הסקס על עמודים לא מעטים הם חסרי מעצורים ובוטים להחריד, לעתים דוחים ממש והרבה משורש האות השביעית...
שיחות קצרות עם החברות ואמא.
כאמור, הספר בבסיסו הוא רומן אירוטי והנסיון להיות מתוחכם עם תובנות על החיים די נכשל. רגעים טובים שאינם הופכים אותו לטוב.
לפני שנים רבות ראיתי את 'כשהארי פגש את סאלי' (1989) ונראה לי מתוחכם, הדיאלוגים בין מג ראיין ובילי קריסטל שנונים עם תובנות. הסצנה במסעדה עם I'll have what she had היתה אז בלתי נשכחת. לפני כמה שנים התחלתי לצפות שוב ואיזו נפילה. השנינות נראתה פתאום נבובה ורדודה, אווילית הייתי אומר. כמה הברקות וזהו.
הספר הזה דומה. הברקות ורגעים טובים יותר מבליחים בשטף של בינוניות יומרנית.
1.5 כוכבים.
בקישור-הכריכה החדשה.
http://www.up2me.co.il/imgs/7377073.jpg

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על צוף