“רומן אירוטי, סוגה לא מוכרת לי במיוחד וחלק מהסיבה שבחרתי לקרוא.
מור כבר אינה בת עשרים. חצתה את קו הארבעים האימתני ובעלת נסיון לא מבוטל עם גברים. לא מוכנה להתמסד כחברותיה לנישואין ואימהוּת עם ערימות טיטולים וחוסר שינה. המחוייבות הטוטאלית הזו לא בשבילה. אוהבת את ילדי חברותיה והם אותה ופונים אליה 'דודה מורמלדה'. עורכת מגזין 'צוף' המודפס, אופנתי וצבעוני שטרם נעלם כליל בעולם האינטרנטי. בעבודתה היא מתוודעת לעמית האלמן, מנכ"ל חברה העוסקת בהגנת סייבר המטלטל את עולמה.
השניים מבלים יחד, והרבה - כולל סקס פרוע וחסר מעצורים. בשלב מסויים הם נוסעים לאיטליה מטעם עבודתו לסייע בארגון הומניטרי הפועל למען פליטים מאפריקה. כתל אביבית טיפוסית עם ניוקי ערמונים ואספרסו במסעדות החשיפה לעולם הקשה הזה אינה פשוטה ושם גם תתוודע לעברו המיוסר של עמית, ברגע גילוי לב נוגע.
בגדול, החלק הטוב יותר מתחיל עם הנסיעה לאיטליה ואפשר להתחיל משם.
הפרקים נפתחים בציטוטים מהמגזין על אוכל, ספרים, הורות, החיים. 'מצל"מ'- 'מדריך צוף לחיים מושלמים'.
"שלמות, מעצם טיבה, איננה משתנה. אם תוסיפו עליה משהו, אם תגרעו ממנה משהו, היא תתפוגג".
וזהו, בערך.
תיאורי הסקס על עמודים לא מעטים הם חסרי מעצורים ובוטים להחריד, לעתים דוחים ממש והרבה משורש האות השביעית...
שיחות קצרות עם החברות ואמא.
כאמור, הספר בבסיסו הוא רומן אירוטי והנסיון להיות מתוחכם עם תובנות על החיים די נכשל. רגעים טובים שאינם הופכים אותו לטוב.
לפני שנים רבות ראיתי את 'כשהארי פגש את סאלי' (1989) ונראה לי מתוחכם, הדיאלוגים בין מג ראיין ובילי קריסטל שנונים עם תובנות. הסצנה במסעדה עם I'll have what she had היתה אז בלתי נשכחת. לפני כמה שנים התחלתי לצפות שוב ואיזו נפילה. השנינות נראתה פתאום נבובה ורדודה, אווילית הייתי אומר. כמה הברקות וזהו.
הספר הזה דומה. הברקות ורגעים טובים יותר מבליחים בשטף של בינוניות יומרנית.
1.5 כוכבים.
בקישור-הכריכה החדשה.
http://www.up2me.co.il/imgs/7377073.jpg”

“רומן רווקות תל אביבי. בלי הפסקה. אם כבר אז כבר. והמון מזה.
עמנואל כתבה רווקה שהפולניות היו מסתכלות עליה בקורט קנאה ואומרות ״ברור, זאתי לא תתחתן אף פם...״
גדוש עד להקיא בחידודי לשון, אירוניה, שנינות, לוואים, הערות, תיאורים, מחשבות, דעות נחרצות.
חופרת.
מרוב הגודש אין כמעט סיפור.

אם החלטתם כמוני להעז, אז, המלצה חמה, שימו כוס מים בהשג יד.
לא לבעלי קיבה חלשה.”

“הספר מצוין לטעמי. כתיבתה של יערה עמנואל ללא רבב, מרתקת, מושכת לקרוא, הזכירה לי במשהו - וזו מחמאה - מסגנונה ה"מיידי" והקולח של עירית לינור. פחות התעכבתי על התיאורים המיניים שבספר אלא דווקא יותר על ההארות הפילוסופיות, המחשבות והרצף הפילוסופי והפסיכולוגי שבספר שהיה מעניין, חכם מאוד ומאיר עיניים. במילים אחרות: הוא פשוט גרם לי לחשוב. אשמח לקרוא עוד מספריה של סופרת חשובה זו. ורק שתי הערות הגהה בלבד, ברשותכם: הראשונה: בעמוד 44, שורה 13 מלמטה כתוב "ההומופביה" במקום "ההומופוביה". והשנייה: בעמוד 156, שורה 5 מלמטה כתוב "הים היה חלק ורוגע". לעניות דעתי היה צריך להיות כתוב "הים היה חלק ורגוע". אני מעירה זאת אך ורק בגלל שהספר יצא לאור בהוצאת "כנרת, זמורה-ביתן" - מן ההוצאות הגדולות בישראל, ואני חושבת שכל ספר שיוצא לאור בהוצאה גדולה חייב לעבור הגהה מדוקדקת. אם הספר היה יוצא בהוצאה עצמית או באיזו הוצאה קטנה - שלא לומר קיקיונית - לא הייתי מעירה זאת, אז אנא ראו בזאת הערה בונה.”

“אוקיי, אחרי ציפייה ארוכה אפשר לסכם:
סקס-יש (ואפילו לא כתוב רע)
גבר מסובך-יש
אהבה- יש (בערך)
כביכול, הכל מושלם. אז למה נשארתי עם תחושה כ"כ גדולה של החמצה?
משהו מפוספס לי. אולי הדמות השטוחה מדי של הגיבורה, אולי הקצוות שנסגרים באופן מהודק מדי.
מושלם זה לא, אבל כספר טיסה-אחלה.”