ביקורת ספרותית על ספר הדקדוק הפנימי - מהדורת 2010 - הספריה החדשה # מאת דויד גרוסמן
ספר בסדר

---

שכונת בית הכרם בירושלים, שנות ה-60. אהרון קליינפלד הוא ילד בן 11 וחצי. הוא חי עם הוריו, סבתו החולה ואחותו הבכורה בדירה בשיכון. העלילה בספר עוסקת בקורותיו של אהרון במשך תקופה של כ-3 שנים, עד לימי תקופת ההמתנה של לפני מלחמת ששת הימים. הספר מתמקד בהתפתחותו הפיזית והפנימית, ובמערכות היחסים המורכבות שבינו ובין הוריו, בינו ובין חבריו ובינו לבין המבוגרים שבסביבתו. הספר מסופר כמעט כולו מנקודת מבטו של אהרון, בגוף שלישי.

גופו של אהרון חדל לגדול בגיל 10 למגינת לבו, ובמיוחד למגינת לבה וכעסה של אמו. היא חוששת שהוא יבייש את המשפחה בנמיכות קומתו שתוצג לראווה בחגיגת הבר-מצווה הקרבה והולכת, ושבתכנונה ומימונה עסוקים מאוד היא ובעלה. במהלך הזמן מתחיל אהרון להכיר בפער שנוצר בין התפתחותו הנפשית המורכבת לבין התפתחותו הגופנית, כאשר הוא מסרב להפוך לחלק מעולמם של המבוגרים. חלק נכבד מהספר מוקדש למערכת היחסים שבין אהרון לבין גופו בתקופה לא פשוטה זו של גיל ההתבגרות.

כחלק מההתעמקות בנבכי הנפש של אהרון וביחסיו המורכבים עם חבריו ועם משפחתו, מתאפיין הספר בתיאורים מפורטים וריאליסטיים למדי של האווירה בבית, של החפצים, המאכלים, הריחות, השפה, הדיאלוגים והסביבה הקרובה. חלק נכבד מהספר מוקדש לתיאור מעין "משולש רומנטי" שמתפתח בינו לבין יעלי וחבר ילדותו, גדעון. גדעון ויעלי יוצאים למחנה של תנועות הנוער שלהן, ואהרון נשאר בירושלים. הוא שוקע בייסורים עקב הבגידה האפשרית מצד שניהם.

בראיון שנתן דויד גרוסמן הוא מסביר את השם המיוחד של הספר: "דקדוק זה במובן של לדקדק עם עצמי. אהרון אינו מוותר לעצמו. הוא מדקדק עם עצמו כחוט השערה [...] אני כתבתי ספר שלם כדי להבין מה זה הדקדוק הפנימי של ילד אחד ושמו אהרון"

דויד גרוסמן צולל אל נבכי מחשבתו של אהרון בפירוט רב מדי לטעמי. זהו ספר לא פשוט לקריאה. לא נדיר לקרוא פסקה בת 3 עמודים ויותר ובה תיאורי מחשבותיו של אהרון. זה די מלאה, ודי מאתגר לשמור על הריכוז. אלי זה פחות דיבר.

הזמו והמקום חופפים לימי ילדותו של דויד גרוסמן, כך שלא מן הנמנע שחלק נכבד מהספר הוא ביוגרפיה מתקופת ילדותו של דויד גרוסמן.

» ביקורות נוספות של יוסי
» ביקורות נוספות על ספר הדקדוק הפנימי - מהדורת 2010 - הספריה החדשה #