ביקורת ספרותית על מי מריבה מאת כריס גוף
בזבוז של זמן

---

ליד כיכר דיזנגוף נורה פלסטיני ברובה צלפים רגע לאחר שביצע רצח.
הקרבן הוא איש ביטחון אמריקאי שעמד לחזור לארצו.
שרת החוץ האמריקאית עומדת להגיע לארץ לשיחות שלום בין בכירים ישראליים ופלסטינים.
השופט טיילור הפרוד מסנאטורית ובתו לוסי בת ה-11 הגיעו לישראל כדי לטפל במחלה נדירה בה לוקה הבת. הם נקלעים בעל כורחם לעימות כשיש מי שסבורים כי ברשותם כונן נייד המכיל מידע חשוב. במצב המורכב מעורבים גורמים מכל הצדדים- ישראלים, פלסטינים ואמריקאים. אנשי צבא כולל צוות מארינס ואזרחים ביניהם מחליפתו של איש הביטחון המת . מניין הגופות עולה וכך גם מפלס הדאגה והעצבנות של המעורבים ככל שהפסגה מתקרבת וברקע תחושות לאומניות.
לכאורה, יש פה את המרכיבים למותחן טוב. פסגה פוליטית קרובה, סוכנים חשאיים, חיסולים, אב שיעשה הכל להצלת בתו. מה עוד צריך?
אבל רק לכאורה כי הוא כתוב גרוע, נאיבי בסגנונו וחסר מעוף. תיאורים מיותרים כמו התחמקותה של סוכנת ישראלית מבניין הנמרח בהגזמה על כמה עמודים. הסוכנת האמריקאית המצחצחת שיניים וחניכיים באצבעה, הבגדים שהיא אורזת לנסיעה ומשחק שח משעמם. תרגום מגוחך לעתים כמו 'אספה את שיערה לקוקייה'. דיסק און קי הופך ל'מקלון זיכרון ורוד'. צריך כתיבה מוצלחת בהרבה, הקיצֵר.
בערך בעמוד 100 ולפני עוד 200 הרגשתי שזהו, מיציתי את הספר ולא מעט ממתינים לתורם. שיהיה בהצלחה לסוכנות גנני וג'ורדן.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על מי מריבה