ביקורת ספרותית על הלבד הגדול מאת כריסטין האנה
ספר טוב

---

בשתי מילים - וואו איזהספר!!!
ובהרחבה:
ספר מקסים ואנושי, מלא בתיאורי נוף של אלסקה, של הטבע הפראי בה, הסכנות והקור ששורר באזור.
קראתי את "הזמיר" והגעתי לקריאת הספר הזה עם ציפייה גדולה.
הסופרת לא איכזבה כאמור, הספר כתוב נפלא, הסיפור עצמו נגע בי קשות כמו שהזמיר נגע, אולם הוא קצת נופל לקלישאות אמריקאיות(נו מילא).
לני(לנורה), ילדה להורים מאוד צעירים, אבא פוסט טראומתי ממלחמת ויאטנם, עוברת עם הוריה לאלסקה הקפואה והפראית. במקום הזה, צריך ממש לשרוד כדי לחיות- בשנים עליהם מדובר, שנות ה-70, עדיין לא הגיעה שיא הציויליזציה לאלסקה, כך שחשמל, מים זורמים ןכו' - היו מותרות.
בסיפור מתוארת השגרה היומיומית החדשה איתה לני מתמודדת, הבדידות בעיקר בימי החורף כשבקושי יש אור והבדידות בבית- עם אימא אוהבת שהיא שותפה שלה לכל דבר ועם אבא אלים ואלכוהוליסט שלעתים מראה את נחת זרועו על אימא.
החשש מהתנאים הקשים בחוץ- הופכים לחשש מהתנאים הקשים בתוך הבית.
"כשהגלים מתחזקים - החזקים מתגלים" - עם כל הבדידות והקושי, הייתה להם גם חבורה של אנשים- שכנים, מכרים שהם כמו משפחה שם באלסקה. וביניהם לני מכירה חבר טוב שככל שחברותם מתגברת- הוא הופך להיות אויב של אביה והיא נאלצת להתמודד עם החלטות קשות.

תיאורי הטבע הפראי, הכתיבה הקולחת והזורמת יחד עם סיפור אנושי מרתק - הופכים את הספר הזה לספר מדהים שכיף לצלול לתוכו ולהתחבר לדמויות.
ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של meitalb
» ביקורות נוספות על הלבד הגדול