'ההר' הוא רומן בדיוני קצר המבוסס על חוויה אמיתית לכאורה של מחברו, פתחי ע'אנם (או גאנם, תלוי את מי שואלים) בזמן שירותו כחוקר במשרד החינוך המצרי אי שם בשלהי שנות ה-40 של המאה הקודמת. העלילה נפתחת עת מוטל על ע'אנם לחקור תלונה מוזרה: חוסיין עלי, תושב אל-גורנה, כפר נידח בעומק שטחים חקלאיים שיד הממשלה כמעט איננה משגת, מתלונן על הקמת כפר לדוגמה אליו מתבקשים הכפריים להעתיק את מושבם. מעבר שאין הם מעוניינים בו. כמו כן התלונה מזכירה אירועי גניבה וחבלה בכפר לדוגמה נטולי קשר ברור למעבר הכפוי. תמוהה עוד יותר התנצלותו של הבוס של ע'אנם כי נאלץ לשלוח אותו אל גוב הגנבים שהוא הכפר, רק מפני שהוא רווק ואין לו משפחה לדאוג לה. ע'אנם יוצא לחקור את התעלומה מבלי לדעת למה לצפות - מפגש עם ספק כפריים מסכנים, ספק פושעים אלימים. הקריאה להרפתקאה תוביל אותו במשך יומיים לבלות הרחק מהעולם העירוני המסודר בקהיר אל הדרום הפרוע שהוא מצרים עילית. היא תשנה את תפישותיו אודות החברה והוא יאבד את אמונו בשלטון המרכזי וביכולת של תפקידו להביא לשינוי.
ההר שאת שמו הרומן נושא, טומן בחובו עתיקות פרעוניות, בהן הכפריים חוצבים תוך סיכון חייהם בתקווה להביא את ה'מכה' הגדולה שתעשיר אותם. עד אז הם מוכרים מוצרים נלווים ועוקצים בחיקויים תיירים וארכיאולוגים זרים המבקרים במקום. ההר הוא מקור פרנסתם. ההר הוא עורק חייהם המחזיק את החברה שלהם מלוכדת, למרות תנאי החיים הקשים. ההר הוא חלום בלתי מושג, תקוה כוזבת, ובו בזמן מעניק ייעוד לחייהם. ע'אנם מתוודע לשחקנים בשני צידי הקונפליקט על ההר, בין נציגי הממשל הרוצה להפקיע את העתיקות מרשות הפרט, לבין הכפריים ובהם אזרחית צרפתייה שדבקה בהם. זאת אנחנו למדים דרך סיפורי משנה מפיהם של מהנדס הכפר לדוגמה, ראש הכפר בהר, וחוסיין עלי, מוען התלונה. הסיפור שמצטייר בתחילה כמותחן קצבי מפלס את דרכו לדרמה איטית על רדיפת אינטרס 'לטובת הציבור' שבפועל מנותק מעזרה אמיתית לציבור בשר ודם, כאן הכפריים, אותו הוא אמור לשרת. הפרוזה ישירה ולעניין, המספר במידת רבה הוא כל יודע ודואג לעדכן את הקורא בחוויות מדויקות של דמויותיו ולשים על השולחן את מחשבותיו לגבי כל מה ומי שהוא נתקל בו בדרכו. יחד עם זאת ההגשה לא פשטנית מידי. הכישרון הספרותי של ע'אנם ניכר בכך שהוא מנסח את דעותיו באופן המזמין את הקורא להשתתף ולגבש מסקנות אישיות אודות המצב נטול המוצא של תושבי אל-גורנה. שינוי הקצב הזה פגם בחווית הקריאה עבורי והמסתורין די תופס מקום משני מכאן והלאה.
אני חולק על דעתו של המתרגם עמי אלעד, כפי שמופיעה על הכריכה ובאחרית דבר, כי מרכז היצירה הוא העימות בין ישן לחדש, תרבות מול אנטי תרבות, וזיהויו של המספר עם העולם הנחשל. יותר מכל, הספר מהדהד לי בכל אינטרקציה קונספט שמוכר לי מז'אנר ספרותי שונה לחלוטין. רעיון המאבק בין שתי מסורות, ציוויליזציה מול פראות, נהלים בירוקרטיים מול היגיון ישר, ובתמצית ההבדל בין מעשה הרמאות של נימוסין לעומת יושר בין גנבים. מסורות שלא בהכרח מופיעות זו אחר זו בציר הזמן. הקירבה שהמספר חש אל יושבי הכפר המפשירה אותו מעמדת החוקר הקר נטול הפניות נובעת מגישתם הבלתי אמצעית לחיים. למרות קרימינליות התושבים (הכוללת שריפה, השחתת רכוש ואיום על חיי אדם בנוסף לשוד עתיקות וזיופים) שאין לגביה ספק, עבורם שבועה היא מחייבת והבטחה כמוה כביצועה. זו סביבת אמון גבוה, בה כוחה של מילה בודדת שקול בחברה הליגליסטית של העיר הגדולה לחוזה רב סעיפים עליו עמלה סוללת עורכי דין. כשם שהעיר מלאה אינטרסים סותרים של זרים המתנגשים זה בזה בלילות, כך קשה יותר לתת אמון במישהו או במשהו. לכן כדי לשמור על סדר חברתי בו כל אחד נשאר בנתיב שלו, מעוגנים קודי התנהגות בספרי חוקים. חוקים שכדי לעמוד על טיבם באורח שלם במקרה הצורך, נדרשת עזרת איש מקצוע מנוסה. היושר בו המספר נתקל בכפר תופס אותו לא מוכן, והוא אשר חסר לו עד כה בחייו. כך הוא מעריך מחדש את עמדתו ומגלה כי מאחורי הסדר החברתי אליו רגיל מבית עולה ריח ביאושים של מניעים אגואיסטיים צפויים.
ברוח כנות זו, אני מציע את העותק בידי למכירה במחיר סמלי. אני מוצא את הספר חביב, אך כנראה הוא יותיר רושם רב יותר על מי שנתקל ברעיונות אלה לראשונה. אישית מאחר ורוב הסיפור מונח חשוף כבר בגב הכריכה, הייתי מעדיף לקרוא על הקונפליקט כפי שאירע במציאות על פרטיו המדוקדקים, במסגרת מסה או מאמר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
