פקיד ממשל מצרי, קהירתי יהיר ומאד מודרני, נשלח לדרום הפרוע לחקור שבט של "פרימיטיבים" שוכני מערות החשודים בשוד עתיקות. הוא נוסע לשם ותוך כדי חקירה הוא מכיר כל מני דמויות פקנטיות: ראש השבט, אנשי אליטה כמוהו, רופאה צרפתיה תמהונית שביום מרפאת את בני השבט ובלילה שוכבת איתם. הוא גם מגלה את האמת (זהירות, ספוילר) על מקור פרנסתם: הם לא באמת שודדי עתיקות. הם היו מאד מאד רוצים להיות כאלה רק שאין יותר מה לשדוד. אבל מה, חשוב להם שבחוץ יחשבו שהם שודדי עתיקות, כי הם מְיצרים זיופים וחיים ממכירתם לתיירים.
"ההר" הוא רומן (קצר) נהדר, לגמרי אנדררייטד, ואני לא מזכה לו נקודות בונוס סתם כי הוא יצא מארץ מפגרת מן העולם השלישי. זה ספר מצויין, נקודה: סיפור מעניין, דמויות מעוצבות היטב, התחלה-אמצע-סוף בעל מבנה עקיב.
מעבר לצד הספרותי גרידא, יש פה גם עניין היסטורי תרבותי. הסיפור מתרחש בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת. שלהי ימי המשטר המלכותי, כשבני האליטה המצרית מדברים צרפתית ורוצים מאד מאד להיות אירופאים. אחות המלך ("הנסיכה", שמשחקת תפקיד בספר): יפהפיה, סלבריטי שהכל סוגדים לה גם מרכלים על מוסר מיני מפוקפק.
כפי שנזכר בסקירה הרשמית, הספר מבוסס על סיפור אמיתי. ולא זו בלבד אלא שהסיפור (בגירסתו האמיתית) זכה למאמר יפה בוויקיפדיה: חפשו Kurna Egypt. (אולי מישהו מוכן לתרגמו לעברית?) כדאי לחפש בוויקיפדיה גם את ה"נסיכה", היא פאוזיה פואד. נישאה לידידנו השאהּ של איראן, התגרשה ממנו זמן קצר לפני עיתוי הספר, ונישאה שנית לאיזה גנרל-פלייבוי מצרי. סיפור.
מי שלא זוכה בוויקיפדיה לכיסוי המגיע לו הוא פתחי ע'אנם. מאמר בעברית אין בכלל. יש מאמר קצר (81 מילים בסך הכל) באנגלית. המאמר בערבית גם הוא קצר מאד, ואני יודע (בקושי) מספיק ערבית כדי לדווח לכם ש"ההר" אפילו לא מוזכר ברשימת היצירות. באחרית דבר לספר, מספק לנו המתרגם עמי אלעד-בוסקילה יותר מידע על הסופר המוכשר הזה, מאשר אני הצלחתי למצוא בכל האינטרנט העצום והאדיר.


















