ביקורת ספרותית על הס פן תעיר מאת מו היידר
ספר בסדר

---

#
מו היידר היא סופרת מתח בריטית שמשנת 2000 – שנת יציאתו לאור של ספר הביכורים הזה – כתבה עוד כ- 10 ספרים. היא עזבה לדבריה את הבית בגיל 15, עבדה כבארמנית, מאבטחת, מארחת במועדון ביפן, מורה לאנגלית. למרות קורות החיים הלא-קונבנציונליים, היא בעלת תואר שני בקולנוע ועוד אחד בכתיבה יצירתית. למה אני עוסקת קודם כל בסופרת ולא בספר? כי הייתי מוכרחה לדעת איזה מוח הגה את הסיפור הזה, שאם היה דירוג מוסכם לסטיות ולתאוות אלימות ואכזריות מדממת, הוא היה מדורג קרוב למקסימום.

נקרופיליה היא סטייה המוכרת, כנראה, מימי התנ"ך. היא כמובן מובנת רק לאלה הנמשכים מינית לגוויות. (הפתיע אותי לגלות שבחלק מהמדינות, העוסק בנקרופיליה עושה מעשה פלילי, ועונשו לעתים חמור יותר מעונשו של מי שמעשיו פוגעים פיזית באנשים או בבעלי חיים) אבל התיאורים המפורטים בסיפור, היוצאים כביכול ממוחו של הנקרופיל, די מרתיעים ומבחילים. גם סאדיזם ועינויים מפלצתיים, מתוארים כסטייה מינית, מפורטים בסיפור הזה. כולם קשים לקריאה והעלו בדעתי שאלות לגבי הסופרת.

מו היידר כותבת היטב, יודעת לטוות סיפור, הספר מותח, הדמויות וסיפורי המשנה משתלבים היטב באווירה האפלה של הספר. שמו המקורי של הספר הוא Birdman, הרבה יותר נכון וקולע מהשם שניתן לו בעברית שרומז באופן מעוקם לציפור.
הקוראים הפוטנציאליים, במיוחד הרגישים שבהם, מוזהרים בזאת לשקול היטב לפני הקריאה בספר הזה. חום יולי לא השתפר בזכות הצמרמורת שגרמו התיאורים המפורטים. הספר מותח מאד אבל אפל ומאד טורד מנוחה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הס פן תעיר