#
<mark>מו היידר</mark> היא סופרת מתח בריטית שמשנת 2000 – שנת יציאתו לאור של ספר הביכורים הזה – כתבה עוד כ- 10 ספרים. היא עזבה לדבריה את הבית בגיל 15, עבדה כבארמנית, מאבטחת, מארחת במועדון ביפן, מורה לאנגלית. למרות קורות החיים הלא-קונבנציונליים, היא בעלת תואר שני בקולנוע ועוד אחד בכתיבה יצירתית. למה אני עוסקת קודם כל בסופרת ולא בספר? כי הייתי מוכרחה לדעת איזה מוח הגה את הסיפור הזה, שאם היה דירוג מוסכם לסטיות

״הס פן תעיר״-<mark>מו היידר</mark>

הוצאת כנרת זמורה ביתן
377 דף

ראשית, מפריע לי שלא מתרגמים נכון את כותרת הספר.
רשום Birdman שזה איש ציפור.
מדוע תרגמו ל״הס פן תעיר״?
אין שום תזכורת לשם הזה ואני מוצאת זאת מכעיס.

במחצבה נטושה בגריניץ׳, שוטרים מוצאים גופת בחורה במצב מחריד.
אולם, היא לא לבד. היא מביאה איתה עוד 4 גופות של נשים שעברו אותו סבל.
הם מבינים שהם מתמודדים עם רוצח סדרתי אכזר.
מתחילים לחקור

בלש שַׁתְקָן ומתוחכם שפותר תעלו<mark>מו</mark>ת ופרשיות סבוכות בעזרת <mark>מו</mark>ח אנליטי האפוף מסתורין ועשן של מקטרת, בעל יכולת מרשימה לזרוק היפותזות מבריקות, להקיש היקשים לוגיים <mark>מו</mark>שחזים, להסיק מסקנות מדויקות ולרתק את הקורא לכורסא כשהוא עצ<mark>מו</mark> כמעט ולא יוצא מהבית – בלש כזה כבר לא מספק את הסחורה בעולם היפראקטיבי-ריטליני-אוניברסלי-פוסט-<mark>מו</mark>דרני.

במסגרת התבנית המקובלת הנלמדת בבתי הספר היוקרתיים לכתיבת ספרי מתח, חייבים להוס

איזה ספר ז'וסי

ע<mark>מו</mark>ס זוועות, איברים, דם רצח וגופות ציפורים הכלואות בכלוב החזה של הנרצחים.

איזה בלש עקשן.

איזו עלילה מיוחדת וחולנית.

טקסים <mark>מו</mark>זרים.

וכמה שאני אוהבת זוועות כאילו...

ממליצה לבעלי לב חזק.

טוב חברים, אני בטראומה.
ציפיתי לספר מתח ואיכשהו התגלגלתי לספר הזוי מלא בתיאורי אימה וזוועות, ברמה כזו שאני תוהה אם הסופרת בכלל בקו הבריאות (הנפשית כן?)
העלילה מזעזעת את נפש הקורא, ולא בזכות איזו כתיבה גאונית אלא בגלל ר<mark>מו</mark>ת האלי<mark>מו</mark>ת המתוארות שם.
לא יודעת למה המשכתי עד הסוף אבל אני בהחלט לא ממליצה לאף אחד לעשות כן.
פשוט דלגו על ה"תענוג" המפוקפק הזה ותבחרו ספר אחר.
היא לא לגמרי נורמלית..