בלש שַׁתְקָן ומתוחכם שפותר תעלומות ופרשיות סבוכות בעזרת מוח אנליטי האפוף מסתורין ועשן של מקטרת, בעל יכולת מרשימה לזרוק היפותזות מבריקות, להקיש היקשים לוגיים מושחזים, להסיק מסקנות מדויקות ולרתק את הקורא לכורסא כשהוא עצמו כמעט ולא יוצא מהבית – בלש כזה כבר לא מספק את הסחורה בעולם היפראקטיבי-ריטליני-אוניברסלי-פוסט-מודרני.
במסגרת התבנית המקובלת הנלמדת בבתי הספר היוקרתיים לכתיבת ספרי מתח, חייבים להוסיף לתרכובת גם קורטוב של טרגדיה אישית, ואם הטרגדיה היא זאת שגרמה לבלש להפוך להיות בלש, אזי הדבר מתקבל בברכה. בנוסף, הבלש צריך להתייסר במידה מתונה לכל הפחות, יחסיו עם המין הנשי צריכים להיות מורכבים לכל הפחות, הוא מוכרח להיות רווק או גרוש לכל היותר, ורצוי ביותר שלא יירתע מללגום כוסית ויסקי פעמיים ביום. לכל הפחות.
בקיצור, חגיגה של חשיבה אנליטית במסגרת 'אני חושב, משמע אני בלש' כנראה מבאסת את התעשייה ברמות על, בדומה למסיבת יום הולדת שבה במקום הפעלה 'מושקעת', מכינים חבילה עוברת מעיתוני 'ישראל היום'.
ובכל זאת, סביר להניח שאין זה הוגן להאשים את מוֹ היידר בתבניות שחוקות של בלשים מודרניים ולכן נשים את כל האמור לעיל בסוגריים ונעבור לעצם העניין.
וגם כאן יש לי הרהורים קלים בנוגע לכוח המשיכה של ספרים מהסוג הזה.
כאילו לא די לי להטריד את מוחי המיוגע בפחדים וחרדות אין-ספור, החל מדאעש וכלה בילד מופרע שניסה לפרוק את זעמו על המטריה של הבן שלי?
אין לי ממש תשובה הגיונית לשאלה בשביל מה לעזאזל אני צריכה להעמיס לתוך ראשי המתבקע את כל הבולשיט הזה של רוצחים סדרתיים שמסממים חשפניות ומזריקים להן מחטים מלאות בחומרים מוזרים, ישירות לתוך גזע המוח (הידעתם שמספיק להחדיר מחט למוח המוארך, לערבב איתה קצת בפנים וזה יגרום לקריסה של כל המערכות ולמוות מיידי? אני לא ידעתי. עכשיו אני יודעת אבל אין לי מה לעשות עם האינפורמציה הזאת), ואחרי כל זה, מבצעים בגופות זוועות חולניות ומטורפות, מחביאים אותן במקומות מסתור נידחים וממשיכים ללכת לעבודה ולהיות אזרחים משלמי מיסים למהדרין.
אם אתם מעקמים את אפכם, אומרים איכס, מסובבים את ראשכם בסלידה ואולי אף לוחשים 'הפואנטה הזותי, איזה ספרים היא קוראת, god forbid", אני בהחלט יכולה להבין אתכם.
אבל עם כל ההשגות וההרהורים, קראתי את הספר עד סופו.
וגם הגעתי לכמה מסקנות כדלקמן:
1. ג'ק קאפרי הבלש הוא ממש בסדר. יש לו סיפור אישי אפל אבל לא מעיק ואפילו מעניין (וגם מרגש – לא בושה להודות). הוא נשוי לעבודה שלו. היו לו חברות שניסו לְסַרֵק אותו אבל הוא מעדיף להישאר כמו שהוא – קיפוד דוקר ושרמנטי בן 34, בסטטוס רווק + שלדים בארון.
2. הספר הזה הוא הראשון שתורגם לעברית, למרות שהסופרת כתבה כבר 10 ספרים, ולפחות 7 מתוכם כוללים את הבלש קאפרי.
התקציר מבשר ש'ארבעה מספריה נקנו לעיבוד קולנועי וג'ק קאפרי עומד להפוך לגיבור טלוויזיוני הנאבק ברשע ובטיפה המרה'.
אז כן, הניחוח ההוליוודי מורגש היטב בספר. אין לי בעיה עם זה ולא נראה לי הוגן להאשים את מוֹ היידר גם בזה. היא לא הראשונה ולא האחרונה.
אבל יש לי בעיה עם זה שחברתו של הבלש מכסה את מכנסיה במגבת כלים של 'הילס', שומטת תלתל של חמאת 'נורמנדי' על דגים מעושנים ומבשלת ארוחות גורמה בסירי 'לה קרואסט', קונה גלידה 'ניאופוליטן' ושותה 'היינקן', 'רד סטרייפ' ושמפניה 'קריסטל' לצלילי מכונת הקפה המזמזמת של 'גוציני'; והבלשים בתחנה אוכלים לפחות 3 פעמים בשבוע חטיפי 'טוויקס' ומפזרים קופסאות של 'קנטקי פרייד צ'יקן', מקליטים במכשירי ההקלטה של 'סוני פרופשיונל', מאירים על גופות במנורה כחולה של 'אומניפרינט', מעשנים סיגריות 'סנט מוריץ' ושולפים מסמכים מתוך מזוודת 'סמסונייט'.
גם החשודים לא סתם לבושים בבגדים שונים ומשונים, הם מסתובבים עם כובעי בייסבול של 'טומי הילפיגר', סווטשרטים של 'איב סן לורן', נועלים נעלי 'ריבוק' ו- 'נייקי', מתכרבלים על ספות המעוטרות בכריות המשי מבית 'בראקני' ואפילו מנסרים גופות עם מסור 'סטרייקר' לניסור עצמות. לא פחות.
ואני תוהה איזה ערך מוסף נותנים כל המותגים האלה (שאת רובם הגדול אני בכלל לא מכירה, למען האמת). האם מוֹ היידר קיבלה מקדמות מהחברות האלה כדי לפוצץ את הספר שלה בשמות של מותגים, כמו שעושים בתוכניות בישול ובקלטות ילדים? מעייף ומיותר, אם תשאלו אותי.
3. שם הספר באנגלית הוא BIRDMAN (יעני, איש הציפורים). וזה קטע הזוי ביותר שאני כמובן לא הולכת לגלות אבל גם כאן אני שואלת את עצמי איך הוליווד תתמודד עם החולניות? הרי עם כל הכבוד, עדיין יש דברים שאף שחקן שפוי לא יסכים לעשות ואף במאי בריא בנפשו לא יסכים לביים.
4. בספר אין הומור וזאת בעיה. בספר שכל-כך עמוס בזוועות חולניות חייב להיות קצת הומור - כפית דבש בתוך חבית של זפת. אבל לא. אין. חוץ מהציטוט הבא שאיכשהו מעלה סוג של חיוך, וגם שם אחד - של הפתולוג הראשי - הַרְשָׁה קְרִישׁנָמוּרטי.
קאפרי שמע קול גבר מדבר ממעמקי החדר. "בעלי," אמרה ג'ולי ללא הבעה. "מצאתי אותו ביפן לפני עשרים שנה." היא סגרה את הדלת. קאפרי ראה לרגע גבר ענקי בגופייה, יושב על שפת מיטה ומגרד את הבטן במלנכוליה של סוס-ים.
לסיכום, הבלש מפתיע לטובה (כמובן, במסגרת השבלונה העכשווית המוכרת) ואם יתורגמו עוד ספרים בכיכובו, אשקול לנסות.
כל היתר – ממש לא חייבים.
